הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת "בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְאֶת "בֵּית יְהוּדָה" בְּרִית חֲדָשָׁה: (ירמיהו לא ל)

ירמיהו פרק לא
(כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה: (כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהֹוָה: (כח) בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה: (כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו: (ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: (לא) לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהֹוָה: (לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה: נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: (לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: (לד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: (לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהֹוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: (לו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהֹוָה: (לז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהֹוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה: (לח) וְיָצָא עוֹד קָו הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה: (לט) וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל הַשְּׁדֵמוֹת עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַיהֹוָה לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם:

על פי הפירוש הנוצרי הברית נכרתה לפני כ-2000 שנה במאה הראשונה לספירה עם כל אומות העולם, לא צריך כיום לשמור את מצוות התורה, צריך להאמין בישו שהוקרב כקרבן המכפר על כל חטאינו. נתחיל בבדיקה האם הפירוש הזה יכול להתקבל על פי התנ"ך, ואחר כך נציע את הפירוש הנכון יותר.

1. הברית תהיה עם כל אומות העולם.
בפסוק ל' יוצא ירמיהו בהצהרה ברורה עם מי תכרת אותה הברית: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה". המילה "את" בעברית תנכי"ת = "עם", הברית תכרת עם "בֵּית יִשְׂרָאֵל" , ועם "בֵּית יְהוּדָה", "בית יהודה" מצייג את שבט יהודה ובנימין הסמוך לו בנחלה, ו"בית ישראל" את יתר עשרת השבטים, עמם ואיתם – לעתיד לבוא אלהים יכרות בְּרִית חֲדָשָׁה. אם כן, על סמך מה טוענים המשיחים שהברית המדוברת נכרתה עם כל אומות העולם? המשיחים מנסים לקחת אותנו אחורה אל אברהם, ולטעון שמכיון שאלהים ברך את זרע אברהם, ברית זו כוללת את כל אומות העולם. אך יש כמה בעיות עם טענה זו.

א. לא כל אומות העולם צאצאים של אברהם אבינו.
ב. אם ממשיכים קצת לקרוא רואים שהברכה עוברת מאברהם ליצחק, ואחר כך ליעקב.

בראשית יז:ט-כא
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ–הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. (כא) וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.

ה' יברך גם את ישמעאל מכיון שהוא מזרע אברהם, אך הברית עוברת על יצחק.
האם אולי נאמר גם פה שהברית עוברת אל כל אומות העולם על אף שכתוב בפשטות שהברית ממשיכה דרך יצחק? ודאי שאין שום היגיון לומר כך. ומן הסתם גם המשיחים לא ייטענו כך, הרי אין בכך כל היגיון.

בראשית כא:י-יג
(י) וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ–כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. (יג) וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.

אותו מוטיב חוזר גם בפסוקים אלה. כי ביצחק יקרא לך זרע, ולכן שמע אל שרה שאומרת לך לגרש את בן האמה. אכן, גם בן האמה יבורך, מכיוון שהוא זרעו, אבל אך ורק בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

שוב, רואים בבירור שההבטחה ממשיכה עם יעקב. בכל הפסוקים הנ"ל ברור לחלוטין עם מי ממשיכה הברית. בנוסף לכך, הברית עם אברהם הייתה ברית של "סליחת חטאים" מה הקשר בין הברית עם אברהם לברית החדשה בירמיהו ל"א? אולי נאמר שהברית עם משה וקבלת התורה היא גם לכל אומות העולם מכיוון שהייתה ברית עם אברהם לכל אומות העולם (לדבריהם של המשיחים)? ודאי שלא. הברית בהר סיני הייתה עם ישראל כי כך כתוב. הברית בירמיהו ל"א היא עם ישראל כי כך כתוב. אין שום רמז שהברית תהיה עם כל אומות העולם.

אם כך, מדוע המשיחים טוענים שהברית תהיה עם כל אומות העולם למרות שכתוב אחרת לגמרי? מכיוון שכך טוענת הברית החדשה, והם לא יכולים לסתור אותה.
המסקנה פשוטה מאוד, הברית היא עם עם ישראל ועם עם ישראל בלבד. כל מי שרוצה לטעון אחרת מוזמן להביא ראיות מהפסוקים.

2. לא צריך כיום לשמור את מצוות התורה
המשיחים מבססים תפיסה זו על הפסוק הבא:
לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם

התנ"ך כולו מלא בחשיבות שמירת התורה והמצוות, ובכל התנ"ך אין שום רמז לכך שביום מן בימים נפסיק לשמור את מצוות התורה, אבל המשיחים לוקחים פסוק אחד, ומפרשים אותו כך שהוא יסתור את כל התנ"ך כולו. בפירושנו נראה בבירור שמצוות התורה לא התבטלו (ח"ו).

3. צריך להאמין בישו שהוקרב כקרבן המכפר על כל חטאינו
אין שום פסוק בתנ"ך שטוען שהמשיח ימות כקרבן בעבור חטאינו והמאמין בו יוושע. אפילו אם נניח רק לרגע שישעיהו נ"ג מתפרש כדעת המשיחים, לא כתוב שם שאותו עבד ה' יכפר לנצח על חטאי האנושות, וודאי שלא כתוב שם שצריך להאמין במשיח כדי להיוושע. הרעיון שרק מי שיאמין במשיח יקבל סליחת חטאים אין מקורו בתנ"ך כי אם בברית החדשה בלבד. למען האמת בברית החדשה כתוב כך: "עליו כל הנביאים מעידים כי כל המאמין בו יקבל בשמו סליחת חטאים" (מעשי השליחים 43, י). כל הנביאים? אין נביא אחד שטוען שמי שמאמין במשיח מקבל סליחת חטאים בשמו.

ועכשיו ניגש לפירוש של ירמיהו ל"א בהקשרו האמיתי ונראה שפירוש זה מסתדר עם התנ"ך בצורה מושלמת. בניגוד לפירוש המשיחים שהוציאו כמה פסוקים מהקשר ומהקשרו של התנ"ך כולו, ובפירושם סתרו את התנ"ך.

ירמיהו פרק לא
(לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:

היהודים המשיחיים טוענים לנו מן האונגליון שישו הוא המשיח ובצלבתו נסלחו לנו העונות והחטאים למי שמאמין בו, והם מצטטים את הפסוק הזה בירמיהו "כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד". הדבר הזה סותר את הנבואות של נביאי האמת בתנ"ך, לא יתכן שישו הוא המשיח המדובר שהרי ישעיהו הנביא בפרק י"א בנבואתו המפורסמת על המשיח, פותח ואומר: (א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה…(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ…(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: זאת אומרת שבבוא המשיח 1. יהיה שלום בין האומות (ויש מפרשים: גם בין החיות הטורפות) ולא ישחיתו את ישראל ו"הר קדשי" כמו שעשו, 2. "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" שאפילו האומות העולם ידעו את ה' כמו ישראל וייראו ממנו, ויאמינו בו ובתורתו. ומכיון שבבוא ישו עד לימינו במשך אלפי שנה, לא כל ישראל (כגון המשיחיים) ולא כל אומות העולם יודעים את ה' והם אומרים: (שמות ה ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו…לא ידעתי את השם", ולכן ההמשך "כי אסלח לעונם ולחטאתם" לא נתקיים עדיין והבשורות שטוענים שנבואה זאת התייקמה בישו הרי הם משקרות.