האם המשיח גם מלך וגם כהן גדול?

אפר 4, 2017 | מאמרים | אפס תגובות

ויֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַהֶגְמוֹן לֵאמֹר: הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים? וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ: אַתָּה אָמָרְתָּ׃ (מתי 27:11)

היהודים המשיחיים טוענים שהמשיח הוא מלך וכהן, שלמשיח יש שני תפקידים עיקריים, תפקיד ראשון המשיח ישמש ככהן גדול לכפר על חטאי העולם, ותפקיד שני לשמש כמלך ולמשול בעולם ולהשכין בו שלום צדקה ומשפט. ולכן בביאה הראשונה של ישו הוא שימש ככהן גדול ונצלב ונשפך דמו כקורבן כדי לכפר על חטאי העולם למי שמאמין בו, ובביאה השניה הוא יבוא כמלך וישלים את כל הנבואות התנ"ך על המשיח המשכין שלום בעולם צדקה ומשפט.

במאמר זה נבחון האם יתכן שהמשיח יהיה כהן גדול ומלך בעת ובעונה אחת. האם התנ"ך מאשר ומכיל דעה כזאת? התשובה: לא! הקב"ה כרת ברית נשבע והבטיח לאהרון ולבניו שהם יהיו כוהנים וישמשו לפניו, וכל מי שלא מזרע אהרון לא יכול לשמש בקודש, גם אם הוא שר וגדול בישראל. אף הלווים לא יכולים לשמש ככוהנים מאחר והקב"ה לא משנה את דבריו ולא חוזר בו לאחר שכרת ברית. כמו שהקב"ה לא יחזור בו מהברית עם דוד המלך שמזרעו יצאו מושלים ומלכים על ישראל, במילים אחרות המלוכה תהיה רק מזרע דוד ולא מזרע אהרון או אחרים משבט יהודה. כמו כן הברית של הקב"ה עם ישראל שהם יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלוהים ויירשו את ארץ ישראל, לא יתבטל לעולם, וכן הברית עם כל האנושות שלא ירד מבול של מים עוד לעולם ונתן אות קשת על כך.

יוחנן 1:48-52
48 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־נְתַנְאֵל בָּא לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר עָלָיו: הִנֵּה בֶאֱמֶת בֶּן־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֵין־בּוֹ רְמִיָּה׃ 49 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל: אֵיךְ יְדַעְתָּנִי, וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לוֹ: בְּטֶרֶם קָרָא לְךָ פִּילִפּוֹס, וְאַתָּה תַּחַת הַתְּאֵנָה אָנֹכִי רְאִיתִיךָ׃ 50 וַיַּעַן נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רַבִּי, אַתָּה בֶּן־אֱלֹהִים, אַתָּה הוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: יַעַן אֲשֶׁר הִגַּדְתִּי לְךָ כִּי־תַחַת הַתְּאֵנָה רְאִיתִיךָ הֶאֱמַנְתָּ, הִנֵּה גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה תִּרְאֶה׃ 52 וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם, מֵעַתָּה תִרְאוּ הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים עַל בֶּן־הָאָדָם׃

יוחנן 6:14-15
14 וַיְהִי כִּרְאוֹת הָאֲנָשִׁים אֶת־הָאוֹת הַזֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה־זֶה הוּא בֶאֱמֶת הַנָּבִיא הַבָּא לָעוֹלָם׃ 15 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ כִּי־יָבֹאוּ וְיִתְפְּשׂוּ בוֹ לְהַמְלִיכוֹ וַיִּמָּלֵט עוֹד הַפַּעַם אֶל־הָהָר הוּא לְבַדּוֹ׃

יוחנן 12:12-16
12 וַיְהִי מִמָּחֳרָת כִּשְׁמוֹעַ הָמוֹן רָב אֲשֶׁר בָּאוּ לָחֹג הֶחָג כִּי־יָבֹא יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלָיִם׃ 13 וַיִּקְחוּ בְיָדָם כַּפּוֹת תְּמָרִים וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ וַיָּרִיעוּ לֵאמֹר: הוֹשַׂע־נָא, בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 14 וַיִּמְצָא יֵשׁוּעַ עַיִר אֶחָד וַיִּרְכַּב עָלָיו כַּכָּתוּב׃ 15 אַל־תִּרְאִי בַּת־צִיּוֹן הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ רֹכֵב עַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃ 16 וְתַלְמִידָיו לֹא־הֵבִינוּ בָּרִאשׁוֹנָה כָל־זֹאת, אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְפָּאַר יֵשׁוּעַ זָכְרוּ כִּי־כֵן כָּתוּב עָלָיו וְכֵן גַּם־עָשׂוּ לוֹ׃

מתי 27:11
ויֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַהֶגְמוֹן לֵאמֹר: הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים? וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ: אַתָּה אָמָרְתָּ׃

לפי סיכום סיפור הבשורות, ישוע בתחילה ברח אחרי שהאכיל את המון העם באותו מעשה ניסים כי פחד שימליכו אותו וכנראה לא רצה כי לא הגיע זמנו, אח"כ כן הסכים אשר הוא מלך היהודים ואכן נכנס לירושלים אשר העם בקבלת פנים חמה צעקו לו "ברוך הבא מלך ישראל" ישו נכנס למקדש והפך שולחנות להורות שהוא בעל סמכות ובעל המעה והדעה, ועוד שזה היה התגשמות הנבואה בזכריה (ט ט) לפי הבשורות "הנה מלכך יבוא לך" , ועוד שנתנאל אמר לישוע "אתה הוא מלך ישראל" ולא הכחיש זאת. רק שבא לפני פילטוס כי ראשי העם והכוהנים טענו ובצדק שישו טוען ומצהיר שהוא "מלך ישראל" ומורד בקיסר, ישו במשחק מילים לא הודה ישירות שהוא מלך ישראל לפילטוס, ואמר שמלכותו איננה מן העולם, במילים אחרות הוא לא מלך ישראל במובן הקלאסי, כי היה ישו ירא ופחד להודות שמורד הוא בקיסר וחשש לעורו. לפני שלקחו אותו למותו הלבישו אותו כמלך וצחקו עליו החיילים הרומאים ואמרו שהוא מלך היהודים, וגם אחרי תליתו נכתב על הצלב הכתובת שזה הוא מלך היהודים, וראשי העם והכוהנים בקשו לשנות שיהיה כתוב אשר הוא טוען שהוא מלך היהודים, אבל הוא אינו לא מלך ולא שר כי אם עצמו לא הושיע אך יושיע אחרים…       ישו נכנס לירושלים כמלך "הנה מלכך יבוא לך" (זכריה ט ט ), למה הוא לא השלים את שאר הנבואות שמלך המשיח צריך למלאות ולהשלים, למה בביאה הראשונה שלו ובתחייתו מן המתים הוא לא השלים את כל הנבואות המדוברות על מלך המשיח בתנ"ך? למה נעלם הוא מעיני תלמידיו ועלה לשמים, ואף לא הציג את עצמו לראשי העם והכוהנים והפרושים והצדוקים אשר לא האמינו לו הרי הוא עצמו אמר שינתן להם אות יונה הנביא, ואם לא ראוהו חוזר מן המתים אז האות בעצם לא ניתן להם והרי הוא נביא שקר. אי אפשר לענות שעם ישראל לא זכו בביאה הראשונה למלאות את כל הנבואות הטובות עליהם מפני שהתנגדו והרגו את משיחם, שהרי אם כך גם סליחת וכפרת החטאים לא נעשתה ולא נמלאה כי עם ישראל בכללו התנגד לישו ולא רצה וקבל את כפרתו, ואם תאמר שרק קומץ ושארית של ישראל שקבלו אותו והאמינו בו נמחלה ונתכפרה להם חטאתם, אם כן למה לא חזר ישו וגאל והושיע בזרוע נטויה וחמה שפוכה את שארית ישראל המאמינים בו, למה עלה לשמים והשאיר את תלמידיו ואת מאמיניו לרדיפה של השלטונות ואחיהם היהודים והכוהנים עד כדי מות והצל לא הציל את עמו תלמידיו ומאמיניו.

המשיחיים להגנתם מביאים ראיות של קש מהתנ"ך כדי לתמוך בספרי הבשורות והאיגרות של ה"ברית החדשה" שהמשיח יהיה מלך-כהן בעת ובעונה אחת. כולנו מסכימים שהמשיח יהיה כדוגמת דוד המלך, שכן גם התנ"ך קורא למשיח בכמה מקומות בשם "דוד", להורות שיהיה מזרעו ודומה לו בעניניו. ולכן הם רוצים להציג את דוד המלך כמי שהיה בעצם מלך-כהן ואף בניו היו כוהנים. להלן הראיות:

 

טענות הנוצרים המשיחיים: (בקצרה)
1. דוד המלך הקריב קורבן עולה. (שמואל ב' כד, דה"א כא, שמ"ב ו יז, דה"א טז ב)
2. דוד המלך חגר אפוד. (שמ"ב ו יד, דה"א טו כז)
3. דוד המלך אכל מלחם הפנים. (שמואל א' כא)
4. דוד המלך נקרא "כהן". (תהלים ק"י ד')
5. בני דוד נקראו "כהנים". (שמ"ב ח יח)
6. ישו נקרא "צמח"/"נצר" והוא ישב וימשול על כסאו ויהיה כהן על כסאו. היינו גם מלך וגם כהן.

 

ביטול טענותיהם: (בקצרה)
1.
מצאנו שגם גדעון מנוח שמואל ושאול המלך למרות שלא היו כוהנים הקריבו קורבן גם כן.
2. האפוד שדוד חגר היה של בד, ולא היה האפוד המיוחד לכהן גדול אשר בו היה החושן והאורים והתומים.
3. דוד המלך היה במצב של פקוח נפש ולכן אכל מלחם הקודש למרות שלא מיועד אלא לכוהנים.
4. המילה "כהן" בעברית התנכי"ת מתפרשת גם כ"שר/שליט/מלך" והכונה שדוד יהיה מלך לעולם.
5. הכוונה שבני דוד היו "ראשונים" שרים וחשובים במלכות דוד, לא ששרתו בבית המקדש עם הכוהנים.
6. בין אם הצמח הוא המשיח או זורבבל, הכונה שלצד כסא המלך או הפחת ישב הכהן הגדול. ועצת שלום תהיה בין שניהם, בין שני האנשים – בין הפחת/מלך לבין הכהן הגדול.

 

 

 

לפני שנפריך את טענותיהם אחד אחד, ראוי להקדים הקדמה חזקה אשר לבד מפילה את כל המגדל קלפים של טענות והוכחות שבנו לעצמם.

 

בתנ"ך אנו מוצאים שהקב"ה כרת עם כמה אנשים בריתות עולם, ברית מלח אשר לא תופר ולא תשתנה, ברית אשר הקב"ה לא ינחם עליה, כי לא אדם הוא להנחם.

 

 

 

1. הברית של הקב"ה עם נח וזרעו האנושות – שלא ירד עוד מבול של מים על הארץ. 2. הברית של הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב – שזרעם ירש את ארץ כנען. 3. הברית של הקב"ה עם בני ישראל – שהוא יהיה להם לאלהים והם יהיו לו לעם. 4. הברית של הקב"ה עם אהרון – שהוא וזרעו אחריו יהיו כוהנים ומשרתים לפניו. 5. הברית של הקב"ה עם דוד – שהוא וזרעו יהיה מלכים על עם ישראל.

 

אם ישו היה מלך-וכהן יש כאן הפרה של הברית של אהרון שרק מזרעו יהיו כוהנים ומשרתים אשר יכפרו על עם ישראל במקדש. וכמו שלא יצוייר שתופר הברית עם נח ועם דוד – כך לא תופר הברית עם אהרון. כי ה' לא אדם הוא להנחם. למרות שמצאנו שמלכיצדק היה מלך-וכהן (בראשית יד יח), וכן מצאנו שגם משה היה מלך-וכהן שנקרא "מלך" (בראשית לו לא,דברים לג ה) ונקרא "כהן" ושימש ככהן גדול בשבעת ימי המילואים (תהלים צט ו,ויקרא פרק ח'). כיון שאהרון נמשח לכהונה ביום השמיני למילואים עם בניו, מעתה רק הוא ובניו יכולים להיות כוהנים ולא משה ושאר הלוים משבטו.

 

דברי הימים א פרק כג (יג)
בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם:
(יד) וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי

 

שמות פרק מ
(יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם: (יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי: (יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת: (טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם:

 

במדבר פרק כה
(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: (יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ירמיהו פרק לג
(יז) כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: (יח) וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים: (יט) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: (כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: (כב) אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי

 

מנבואת ירמיהו אי אפשר שלא להבחין בהקבלה בין הברית עם דוד ובניו על המלוכה והברית עם אהרון ובניו על הכהונה שלא יתבטלו לעולם, אלא א"כ "לבלתי היות יומם ולילה בעתם", כל עוד כדור הארץ מסתובב על צירו, הבריתות שרירות וקיימות עד בלי ירח ושמש. מה עוד יש להוסיף הרי הנביאים מנבאים על בית המקדש השלישי והאחרון שבו יקרבו קורבנות על ידי הכוהנים, בודאי ובודאי שישו לא מחליף את הכהונה ולא יכול להיות קורבן וכפרה לעולם כי הוא עצמו לא היה בהמה, היה בו מומים של הצלפות, לא נשחט, לא הוקרב במקום הנכון ובזמן הנכון. אין הוא אם כן עומד בקריטוריונים של קורבן לגיטמי אשר יכול לכפר על ישראל.

טענה 1 – מקורות התומכים בטענה לכאורה שדוד היה כהן כי הקריב קורבנות:
שמואל ב פרק כד כה
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
דברי הימים א פרק כא כו
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה:

 

ראיות נגד טענה 1 – גם אחרים הקריבו קורבנות ולא היו כוהנים:

גדעון מקריב קורבן עולה:
שופטים פרק ו (כה)
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת:
(כו) וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת: (כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:

מנוח מקריב קורבן עולה:
שופטים פרק יג יט
וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהֹוָה, וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים:

שמואל מקריב קורבן עולה:
שמואל א פרק ז ט
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַיהֹוָה, וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל יְהֹוָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ יְהֹוָה:

שאול מקריב קורבן עולה:
שמואל א פרק יג ט
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה:

 

 

טענה 2 – מקורות התומכים בטענה שדוד חגר אפוד כי היה כמו כהן:

 

שמואל ב פרק ו יד
וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד:

דברי הימים א פרק טו כז
וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד:

ראיות נגד טענה 2 – שדוד המלך כהן כי חגר אפוד בד:

 

שמואל א פרק ב (כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה: (כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 


רואים כאן מפורש שה' בחר את אהרון מכל שבטי ישראל והבדיל אותו להעבודתו הוא וזרעו בלבד לכהן ולעלות קורבנות ולשאת אפוד לפניו! לכן לא יתכן שדוד שלא מזרעו יחגור וישא אפוד אשר יועד לאהרון ולזרעו הכוהנים הגדולים. האפוד אשר חגר דוד היה אפוד של בד פשתן, היינו היה בגד רגיל ולא האפוד המיוחד של הכהן הגדול כפי שכתוב בתורה שהיה עשוי מ-5 מינים.

 


שמואל א פרק ב
(יח) וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד:

 

שמואל כידוע לא היה כהן אלא לוי (דה"א פרק ו'), והוא חגר אפוד בד אשר כמובן לא זה האפוד המיוחד לכהן הגדול.

 

 

 

אבן עזרא שמות פרק כח ו
"שמנים איש נשא אפוד בד" (שם כב, יח), ומפרשים רבים פי' זה שהיו ראויים לשאת אפוד. ולא שמו לב לדעת האמת, כי האפוד בד הוא מין ממיני פשתן, ואפוד משה לא היה בד, רק זהב ותכלת וארגמן, ותולעת שני, ושש עם הכל.

 

 

 

רד"ק שמואל א פרק ב יח
וכן האפוד עשוי בתכונות שונות של כהן גדול היה עשוי בתכונה הכתובה בתורה, ואפוד של פשתן היו חוגרים אותו העובדים את ה' והיו משתנים בו משאר בני אדם, ואותו היו חוגרים בין כהן בין לוי בין ישראל, כמו שכתוב בכהנים "וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נושא אפוד בד", וכן בשמואל שהיה לוי "חגור אפוד בד", וכן דוד כשהיה בעבודת האל לפני הארון חגור אפוד בד כמו שכתוב "ודוד חגור אפוד בד":

במדבר פרק כז (יח)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: (כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהֹוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:

זאת אומרת שהמלך עומד לפני הכהן הגדול אשר נושא את האפוד החושן והאורים ותומים והמלך שואל לפני ה' ועל פי ההוראות של ה' הם יוצאים ובאים למלחמה.

 

שמואל א פרק ב (לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים:

 

כאן ה' אומר שהוא יקים כהן נאמן אשר כמו יתבאר בהמשך התנ"ך מדובר ב"צדוק הכהן" אשר יתהלך לפני "שלמה המלך" שנקרא משיח ה'. רואים שהכהן מתהלך לפני המלך וגם צריך להתייצב לפניו בכל אשר יקראהו, לבד שיצטרך לשאול באורים והתומים ואז יבוא אל הכהן אשר השכינה עמו לשאול את צרכיו.

 

שמואל א פרק כב
(ט) וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן  אֲחִטוּב: (י) וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיהֹוָה וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ: (יא) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ: (יב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: (יד) וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ: (טו) הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים?! -חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל:

 

 

שמואל א פרק כג (ו)
וַיְהִי בִּבְרֹחַ 
אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ: (ז) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: (ח) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו: (ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה, וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד:

שמואל א פרק ל (ז)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל  דָּוִד:

 

רואים שדוד היה הולך לאחימלך הכהן הגדול בתחלה לשאול לו באלוהים וכן היה שאול באותם ימים, ואח"כ לאחר מותו ע"י בנו אביתר שלקח בידו את האפוד שהיה לאביו שהיה בו החושן והאורים והתומים ובו היה נשאל לדוד. זאת אומרת שהאפוד בד שחגר דוד לא היה זה שמיוחד לכהן הגדול אלא בגד בד רגיל, וגם אותו לא היה לובש כל הזמן אלא מצינו שדוד חגר ולבש את האפוד בד מתי שהעלו את ארון הברית לירושלים בזמן הקדוש הזה.

ישעיהו פרק כב (כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ: (כא) וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה:

 

 

ידוע שכהן לובש "כותנת" וחוגר "אבנט". להלן אפשר לראות שאליקים מחליף את שבנא בתפקיד האב והסוכן של בית המלך יהודה וירושלים וגם הוא לובש כותנת וחוגר אבנט, לא משום שהוא כהן כמובן אלא מפני שאלו בגדים פשוטים הנקראים כשמם של בגדי הכהונה כי אולי דומים להם במתכונתם ועשייתם.

 

טענה 3 – מקורות התומכים לכאורה בטענה שדוד אכל מלחם הפנים כי היה כאחד מן הכהונים:

 

שמואל א פרק כא
(ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהֹוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:

 

 

ביטול טענה 3 – דוד אכל מלחם הפנים כי היה במצב של "פקוח נפש".

הנה חז"ל (ילקוט שמ"א רמז ק"ל) אמרו שדוד אכל מלחם הפנים מכיון שהיה במצב של פקוח נפש אשר דוחה את כל התורה כולל שבת (יומא פב א) חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. לכן מותר להאכיל אדם אשר סכנה מרחפת עליו גם מאכלים אסורים או קדושים אשר באופן כללי אסורים עליו.

 

מדרש ילקוט שמעוני שמואל א רמז ק"ל: "כיון שלא מצא [אחימלך] שם כי אם לחם הפנים, אמר לו דוד: תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות דוחה שבת".    

 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א: "שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים".

 

המפתיע הוא שגם בבשורות הסינופטיות מובא המעשה הזה אשר תלמידי ישו קטפו שיבולים בשבת ואכלו. לשאלת הפרושים את ישו למה יעשו כן תלמידיו בשבת דבר אשר לא יעשה, ענה ישו אשר היו תלמידיו במצב של פיקוח נפש, שכן מצאנו שגם דוד המלך בהיותו "חסר ורעב" אכל מלחם הפנים אשר מיועד לאכילה רק עבור הכוהנים, והיות והשבת נתנה עבור האדם ולא ההיפך לכן האדם הוא אדון גם לשבת וגם לשאר מצוות התורה כאשר הוא במצב של פקוח נפש.

 

מרקוס 2:23-3:1 23
וַיְהִי כְעָבְרוֹ בַּשַּׁבָּת בֵּין הַשָׂדוֹת וַיָּחֵלּוּ תַלְמִידָיו לִקְטֹף מְלִילֹת בְּלֶכְתָּם׃
24 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים: רְאֵה מָה־הֵמָּה עֹשִׂים בַּשַּׁבָּת אֵת אֲשֶׁר־לֹא יֵעָשֶׂה׃ 25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲכִי לֹא קְרָאתֶם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בִּהְיֹתוֹ חָסֵר וְרָעֵב הוּא וַאֲנָשָׁיו׃ 26 אֲשֶׁר בָּא אֶל־בֵּית אֱלֹהִים בִּימֵי אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיֹּאכַל אֶת־לֶחֶם הַפָּנִים אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לְאָכְלָה כִּי אִם־לַכֹּהֲנִים וַיִּתֵּן גַּם־לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 27 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הַשַּׁבָּת נִתְּנָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם בַּעֲבוּר הַשַּׁבָּת׃ 28 לָכֵן אָדוֹן בֶּן־הָאָדָם גַּם לַשַּׁבָּת׃

 

ראוי לציין שמרקוס עושה טעות כפולה ושם בפיו של ישו 2 שגיאות. א' – דוד המלך בא לפניו "אחימלך" הכהן הגדול (שמואל א פרק כא ב) "וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן" , ולא אל "אביתר הכהן הגדול" בן אחימלך אשר בזמן הזה לא היה כהן גדול כי אם אביו אחימלך אשר נשאל באורים ותומים לפני שאול ודוד. יש להוסיף עוד שמתי ולוקס היו ערים לבעיתיות הזאת והשמיטו זאת בבשורות שלהם. ב' – דוד לא נתן "גם לאנשים אשר אתו" מאחר ודוד לא בא עם נעריו אלא היה לבדו, הוא אמנם אמר לאחימלך שנעריו מחכים לו במקום פלוני אלמוני, אבל האמת היא שלא היה אלא לבדו אין איש עמו.

טענה 4 – דוד נקרא "כהן" בתהלים ק"י ד'.

ביטול טענה 4:
התייחסנו במאמר "תהלים 110 אתה כהן לעולם" עיין שם. ועוד יש להוסיף אם דוד היה מלך וגם כהן למה היה צריך שכהן תמיד יהיה צמוד אליו בכל דרכיו ומלחמותיו? למה הלך לשאול באפוד ובאורים ותומים ע"י הכהן הגדול אחימלך כמה פעמים, וכן ע"י בנו אביתר בן אחימלך, הלוא דוד היה חגור אפוד ויכל לשאול מתי שירצה, למה אם כן היה כהן תמיד צמוד אליו. אלא המסקנה שלא היה ולא יכל להיות כהן, כי הכהונה ניתנה לזרע אהרון הכהן בלבד ואין על זה מחלוקת.

 

טענה 5 – בני דוד נקראו "כהנים".

ביטול טענה 5:
התייחסנו במאמר "תהלים 110 אתה כהן לעולם" עיין שם. ועוד יש להוסיף אם בני דוד היו כהנים, למה עוזיהו מלך יהודה מבני בניו של דוד פרחה צרעת במצחו ונתנגע כאשר נכנס לבית המקדש להקטיר על מזבח הקטרת?

דברי הימים ב פרק כו
(טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהֹוָה אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְהֹוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהֹוָה שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: (יח) וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהֹוָה כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר, צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהֹוָה אֱלֹהִים: (יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהֹוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְהֹוָה:

 

עזריהו הכהן אומר למלך עוזיהו שהתפקיד של הקטרת הקטורת והשירות והשימוש בבית המקדש הוא רק לכוהנים "בני אהרון". שכן ה' הבטיח וכרת ברית כהונה לאהרון ולזרע אחריו ולא לשבט ואדם אחר. לכן ישו לא יכול להיות כהן בשום דרך.

 

וכן כבר קרח ועדתו נספו ומתו בעון אשר ערערו על הכהונה.

 

במדבר פרק יז (ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ:

טענה 6 –  מצאנו שהמלך יושב וימשול על כסאו ויהיה גם לכהן על כסאו. היינו גם מלך וגם כהן.

 

זכריה פרק ו
(יב) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר, הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְהֹוָה: (יג) וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְהֹוָה, וְהוּא יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ, וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם:

 

ביטול טענה 6 – לא מדובר באדם אחד, אלא בשני אנשים, במושל/מלך ובכהן כגדול.

ניתן לפרש את ה"צמח" בזכריה ו' או על זרובבל או מלך המשיח העתידי.

פירוש א' – זרובבל.
שהאיש "צמח" הוא זרובבל שהיה "פחת יהודה" (חגי א א) מטעם המלך הפרסי כורש, והוא ישב ומשל על כסאו, על כסא הפחת, שכן לא רק מלך יושב על כסא, אלא גם פחת יושב על כסא (נחמיה ג ז) ומה שכתוב "וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְהֹוָה" הוא כפי שמתואר בספר עזרא שזרובבל בנה ההיכל והיה בראש הבונים. 

 

עזרא פרק ג (לאחר הצהרת כורש, ולאחר שבנו את המזבח, החלו לבנות את היכל ה')
(ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל, וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְהֹוָה: עזרא פרק ד (א) וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם, נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: (ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:

פירוש ב' – מלך המשיח.
שהאיש "צמח" הוא מלך המשיח כפי שמתואר בירמיהו בשני מקומות:

ירמיהו פרק כ (ה)
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:

ירמיהו פרק לג (טו)
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:

והוא יבנה את היכל ה', את בית המקדש. "והוא ישא הוד" =  הוד מלכות. "וישב ומשל על כסאו" על כסא המלוכה כסא דוד אביו.

בין אם "צמח" זה זרובבל, בין אם זה "מלך המשיח", אין הכוונה "וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ" שה"צמח" גם יהיה מלך וגם יהיה כהן על כסאו שיהיה מלך-וכהן. אלא שלצד כסא המלך – ישב הכהן הגדול ויהיה נשמע לפיו "וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם", בין המלך, ובין הכהן הגדול אשר יהיה בימיו. גם התרגום היווני לזכריה ו יג מתרגם "והיה כהן לצד ימינו" (καὶ ἔσται ὁ ἱερεὺς ἐκ δεξιῶν αὐτοῦ)

ועוד למה כתוב "וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ" ולא כתוב "והוא יכהן על כסאו" או "והוא ישב כהן על כסאו" אלא שבא לומר שיהיה כהן על – היינו ליד ולצד – כסא ה"צמח". כי מלת "עַל" פירושה לידו לצדו, כמו בשמואל א כב יז "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו" – היינו הנצבים לידו, אצלו.