הברית החדשה ירמיהו לא

על ידי | יונ 11, 2019 | תנ"ך | אפס תגובות

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: (ירמיהו לא:ל)

ירמיהו פרק לא
(כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:
(כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהֹוָה:
(כח) בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה:
(כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו:
(ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה:
(לא) לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהֹוָה:
(לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
(לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:

על פי הפירוש הנוצרי הברית נכרתה לפני כ-2000 שנה עם כל אומות העולם, לא צריך כיום לשמור את מצוות התורה, צריך להאמין בישו שהוקרב כקרבן המכפר על כל חטאינו. נתחיל בלבדוק האם הפירוש הזה יכול להתקבל על פי התנ"ך, ואחר כך נציע את הפירוש הנכון יותר.

  1. הברית תהיה עם כל אומות העולם.
    הקטע פותח בפסוק ל' בהצהרה ברורה עם מי תכרת אותה ברית "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה". אם כן, על סמך מה טוענים המשיחים שהברית המדוברת נכרתה עם כל אומות העולם? המשיחים מנסים לקחת אותנו אחורה אל אברהם, ולטעון שמכיון שה' ברך את זרע אברהם, ברית זו כוללת את כל אומות העולם. אך יש כמה בעיות עם טענה זו.א. לא כל אומות העולם הם צאצאים של אברהם אבינו.
    ב. אם ממשיכים קצת לקרוא רואים שהברכה עוברת מאברהם ליצחק ואחר כך ליעקב.בראשית פרק יז: (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: ה' יברך גם את ישמעאל מכיון שהוא מזרע אברהם, אך הברית עוברת ליצחק. האם אולי נאמר גם פה שהברית עוברת אל כל אומות העולם על אף שכתוב בפשטות שהברית ממשיכה דרך יצחק? ודאי שאין שום היגיון לומר כך. ומן הסתם גם המשיחים לא ייטענו כך, הרי אין בכך כל היגיון.בראשית פרק כא (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא: אותו מוטיב חוזר גם בפסוקים אלה. "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", ולכן שמע אל שרה שאומרת לך לגרש את בן האמה. אכן, גם בן האמה יבורך, מכיוון שהוא זרעו, אבל אך ורק בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.בראשית פרק כח (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: שוב, רואים בבירור שההבטחה ממשיכה עם יעקב. בכל הפסוקים הנ"ל ברור לחלוטין עם מי ממשיכה הברית. בנוסף לכך, הברית עם בירמיהו פרק לא הייתה ברית של "סליחת חטאים", מה הקשר בין הברית עם אברהם לברית החדשה? אולי נאמר שהברית עם משה וקבלת התורה היא גם לכל אומות העולם מכיוון שהייתה ברית עם אברהם לכל אומות העולם (לדבריהם של המשיחים)? ודאי שלא. הברית בהר סיני הייתה עם ישראל כי כך כתוב. הברית בירמיהו ל"א היא עם ישראל כי כך כתוב. אין שום רמז שהברית תהיה עם כל אומות העולם.ובכל זאת בהחלט אפשר לומר שדרך הברית והברכה של אברהם כל אומות העולם יתברכו כמו שכתוב (בראשית יח:יח) "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". דרך זרעו של אברהם יתברכו כל גויי הארץ. אך אין כל קשר בין העובדה שגויי הארץ יתברכו דרך זרעו של אברהם לברית החדשה בירמיהו ל"א. הרי לא כתוב שהברית תהיה עם כל אומות העולם, אלא רק שדרך זרעו של אברהם כל אומות העולם יתברכו. נוסיף עוד שגם כתוב שהאומות יתברכו דרך זרעו של יצחק. (בראשית כו:ד) "וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ."

     

    אם כך, מדוע המשיחים טוענים שהברית תהיה עם כל אומות העולם למרות שכתוב אחרת לגמרי? מכיוון שכך טוענת הברית החדשה, והם לא יכולים לסתור אותה. המסקנה פשוטה מאוד: הברית היא עם עם ישראל ועם עם ישראל בלבד. כל מי שרוצה לטעון אחרת מוזמן להביא ראיות מהפסוקים.

  2. לא צריך כיום לשמור את מצוות התורה
    המשיחים מבססים תפיסה זו על הפסוק הבא בירמיהו לא:לב "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם". התנ"ך כולו מלא בחשיבות שמירת התורה והמצוות, ובכל התנ"ך אין שום רמז לכך שביום מן הימים נפסיק לשמור את מצוות התורה, אבל המשיחים לוקחים פסוק אחד, ומפרשים אותו כך שהוא יסתור את כל התנ"ך כולו. בפירושנו לקמן נראה בבירור שמצוות התורה לא התבטלו (ח"ו).
  3. צריך להאמין בישו שהוקרב כקרבן המכפר על כל חטאינו
    אין שום פסוק בתנ"ך שטוען שהמשיח ימות כקרבן בעבור חטאינו והמאמין בו יוושע. אפילו אם נניח רק לרגע שישעיהו נ"ג מתפרש כדעת המשיחים, לא כתוב שם שאותו עבד ה' יכפר לנצח על חטאי האנושות, וודאי שלא כתוב שם שצריך להאמין במשיח כדי להיוושע. הרעיון שרק מי שיאמין במשיח יקבל סליחת חטאים אין מקורו בתנ"ך כי אם בברית החדשה בלבד. למען האמת בברית החדשה כתוב כך: "עָלָיו כָּל הַנְּבִיאִים מְעִידִים כִּי כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ יְקַבֵּל בִּשְׁמוֹ סְלִיחַת חֲטָאִים" (מעשי השליחים 10:43). כל הנביאים? אין נביא אחד שטוען שמי שמאמין במשיח מקבל סליחת חטאים בשמו.

ועכשיו ניגש לפירושו של ירמיהו ל"א בהקשרו האמיתי ונראה שפירוש זה מסתדר עם התנ"ך בצורה מושלמת. בניגוד לפירוש המשיחים שהוציאו כמה פסוקים מהקשרם, ומהקשרו של התנ"ך כולו, ובפירושם סתרו את התנ"ך. תחילה נסביר את מהותה של אותה ברית ולאחר מכן נוכיח על פי התנ"ך שזהו הפירוש הנכון. נתחיל בפסוקים המקדימים את הברית החדשה. בעצם כל פרק ל"א מדבר באהבת ה' לישראל ובכך שה' יושיע את ישראל ויחזיר אותם לארצם.

 

ירמיהו פרק לא
(א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל:
(ב) מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:
(ג) עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים:
(ד) עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ:
(ה) כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:

כאן ה' מבטא את אהבתו לישראל "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" למרות חטאיהם. וגם מבטיח שיושיע אותנו ויחזיר אותנו למצבנו הקודם בארץ ישראל "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל".

ירמיהו פרק לא
(ו) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל:
(ז) הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה:
(ח) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא: ס
(ט) שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ:
(י) כִּי פָדָה יְהֹוָה אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:
(יא) וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְהֹוָה עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד:
(יב) אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם:
(יג) וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם יְהֹוָה: ס

ה' מקבץ את ישראל לארצו, עם ישראל חוזר בשמחה וארץ ישראל חוזרת לפרוח.

ירמיהו פרק לא
(יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: ס
(טו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:
(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: ס

רחל מבכה על בניה שבגולה, אך ה' אומר לה לא לבכות כי "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
(ואולי פה המקום להזכיר איך שה"בשורה על פי מתי" (2:18) הוציא את הפסוק מהקשרו ועצר בפסוק ט"ו כך שנשמע שהבנים ממש אינם, כלומר שהם מתו. וכך ניסה לטעון שזו נבואה שהתגשמה בזמנו של ישו כאשר על פי מתי – הורדוס צוה להרוג את כל הילדים מגיל שנתיים ומטה בבית לחם וסביבותיה. אך כשקוראים את הפסוק בהקשרו האמתי מבינים שאין כל קשר בין האירועים)

ירמיהו פרק לא
(יז) שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהָי:
(יח) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי:
(יט) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה:

גם כאן ה' מבטא את אהבתו האינסופית לישראל למרות חטאיהם.

ירמיהו פרק לא
(כ) הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה:
(כא) עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא יְהֹוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: ס
(כב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ:
(כג) וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר:
(כד) כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי:
(כה) עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי: ס

גם פה מדובר על שיבת עם ישראל לארצו.

ירמיהו פרק לא
(כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:
(כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהֹוָה:
(כח) בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה:
(כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו: ס

ה' שוקד לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולאבד ולהרע בגלל חטאי ישראל, אך באחרית הימים ה' ישקוד לבנות ולנטוע את עם ישראל. כלומר עם ישראל חוזר לארצו, חי בה ומתרבה בה. ובימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. יחזקאל בפרק י"ח מתרעים על עם ישראל שהוא חושב את האיוולת הזאת, באחרית הימים לא נחשוב כך יותר. אולי זהו רמז לכך שעד היום אנשים חושבים את האיוולת שישו מת בעבור חטאיהם, אך באחרית הימים יבינו שכל אחד צריך לקחת אחריות על חטאיו.

עכשיו אנחנו מגיעים לפסוקים של הברית החדשה.
כל הפרק עוסק בעם ישראל – באהבת ה' אליו, ובכך שעם ישראל יחזור לארצו. מפה נבין שסביר לומר שהברית החדשה שעכשיו נקרא תכרת לאחר שעם ישראל שב לארצו. עוד נבין שמן הסתם הברית תכרת עם עם ישראל בלבד, כי רק על עם ישראל מדבר הפרק. ונראה שגם בפרק המציג את הברית כתוב בפירוש שהיא עם עם ישראל. ולפני שנתחיל לעיין בפסוקי הברית עצמה רק נראה את הפסוקים המגיעים מיד לאחריה.

ירמיהו פרק לא
(לד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
(לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהֹוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: ס
(לו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהֹוָה: ס

גם הפסוקים שאחרי הברית מדברים על עם ישראל ועל כך שהקב"ה לא יפר את בריתו איתנו על אף חטאינו. אם כן, כל פרק ל"א עוסק בעם ישראל כפי שראינו. עכשיו הגיע הזמן לקטע המציג את הברית החדשה שתכרת בין עם ישראל לקב"ה במהרה בימינו בעז"ה.

פסוק ל' מתחיל עם הצהרה ברורה עם מי תכרת אותה ברית – "בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה". במילים אחרות עם עם ישראל. אין שום רמז שהברית תכרת גם עם אומות העולם, ולכן פשוט שהברית החדשה תכרת אך ורק עם עם ישראל. מה גם שכבר ראינו שכל הפרק עוסק רק בעם ישראל, לכן אין שום היגיון לומר שהברית איכשהו תיחתם גם עם אומות העולם.

הברית הזאת תהיה שונה מברית סיני, מדוע? כי עם ישראל הפר את ברית סיני, עם ישראל באופן כללי לא הלך בדרך ה'. לכן ה' ישים את תורתו בקרבנו ויכתבנה על ליבנו. התורה תהיה ממש חלק מעצמותנו, ואנחנו נקיים אותה באהבה ובצורה פשוטה, בצורה כמעט אינסטינקטיבית, וכמו שדוד המלך עליו השלום כתב בתהלים (מ:ט) "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי",  מכיוון שדוד המלך הרגיש שהתורה ממש בתוך מעיו הוא חפץ לעשות רצון ה', לקיים את מצוות התורה. ומכיוון שכך ה' יהיה לנו לאלוהים ואנחנו נהיה לו לעם. חשוב לציין שגם כאשר הפרנו את התורה, עדיין נחשבנו לעם של הקב"ה והוא נחשב אלוהינו. אך לא היינו עמו והוא לא היה אלוהינו במובן העמוק יותר, היינו עמו מכיוון שהוא הבטיח שהוא מעולם לא יפר את בריתו איתנו כמו שכתוב בהמשך הפרק: ירמיהו פרק לא (לד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: (לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהֹוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: (לו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהֹוָה: היינו עמו של ה' לעולם כחוק טבע ממש, אך עכשיו נהיה עמו והוא יהיה אלוהינו בצורה עמוקה יותר, אנחנו לא נפר את הברית ולכן מערכת היחסים בין ה' אלוהי ישראל ולבין עמו תהיה מושלמת.

פסוק ל"ג אומר לנו שכולם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם. כולם פשוט ידעו את ה', ולכן לא נתווכח כלל על עצם קיומו, או מהותו (שילוש? יחיד?). ומכיוון שנקיים את התורה בצורה כל כך מושלמת ה' יסלח לחטאינו ולעוונותינו. חשוב עוד לציין שברית זו תכרת כאשר עם ישראל ישוב לארצו. עוד מעט נוכח שפירושנו הוא הנכון על פי התנ"ך, אך לפני שנתחיל במלאכה זו חשוב לשים לב שלפי פירוש זה אי אפשר כלל לומר שהברית החדשה נכרתה לפני 2000 שנים. מדוע? ראשית, לפני 2000 שנים עם ישראל לא שב לארצו. חלק היה בארץ ישראל וחלק היה בגולה ולאחר כביכול כריתת הברית רוב ככל עם ישראל יצא לגולה, דבר הפוך מפירושנו. דבר נוסף עצם הויכוח שלנו עם הנוצרים על מהות ה' רק מוכיח שברית זו "וכלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" עדיין לא נכרתה. לנוצרים יש בעיה גדולה עם הפסוק הזה, אז הם מחליטים להמציא פירוש שלא כתוב בשום מקום, רק מי שיקבל את הברית ידע את ה'. כמובן שיש להם בעיה קשה. ראשית, זה לא כתוב בטקסט, שנית, כפי שנראה התנ"ך מלא בנבואות שבאחרית הימים ידיעת ה' תהיה בכל העולם ללא שום תנאי, ושלישית גם הנוצרים שכביכול קיבלו את אותה ברית מתווכחים עד היום על מהות ה'. חלק אומרים שה' הוא יחיד וישו הוא רק נביא ומשיח אבל בן אנוש. חלק טוענים שה' הוא יחיד, וישו הוא הוא ה' היחיד בכבודו ובעצמו. חלק טוענים שה' הוא בעצם אחד שמורכב משלוש וישו הוא חלק אחד מתוך השילוש הזה. וגם מאמיני השילוש מתווכחים עד היום האם ישו ממש שווה לאב או שהוא פחות ממנו. אז אנחנו רואים שגם אלה שקיבלו את הברית מתווכחים עד היום בינם לבין עצמם על מהות ה'.

עיקרי הברית החדשה הם:

  1. הברית תהיה אך ורק עם עם ישראל.
  2. הברית תכרת לאחר שעם ישראל ישוב לארצו.
  3. ה' ישים את תורתו בליבנו, ולכן נשמור את מצות התורה ולא נפר את הברית שוב.
  4. ה' יהיה לנו לאלוהים ואנחנו היה לו לעם.
  5. ה' יסלח לחטאינו.

השאלה הנשאלת היא האם יש עוד מקומות בתנ"ך שמנבאים את אותם עיקרי הברית החדשה?
התשובה היא כן, וכמאמר חז"ל "דברי תורה עניים במקומן [=במקום אחד] ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ר"ה ג:ה)

דברים פרק ל
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ג) וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:
(ז) וְנָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(ט) וְהוֹתִירְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהֹוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

חשוב לציין שנבואה זו עדיין לא התגשמה. עדיין לא כל עם ישראל חזר מהגלות וודאי שלא כל עם ישראל שומר את מצוות התורה. עם ישראל ישוב לארצו ולאחר מכן תהיה מילת הלב ואז עם ישראל כולו ישמור את כל מצוות התורה.

  • עם ישראל יחזור לארצו כמו שכתוב בפסוקים המקדימים לברית החדשה מירמיהו ל"א.
  • ה' ימול את ליבנו (נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה)
  • ולכן עם ישראל יקיים את מצוות ה'.

עוד נקודה קטנה, מפה אנחנו גם למדים שהטפתם של המשיחים לאי חובת קיום המצוות כיום, אין בה ממש. דברים ל' מתאר תקופה שעוד לא קרתה בהיסטוריה ובה עם ישראל מתואר כעם ששומר את מצוות התורה. אך אין זה חדש שאנשים מתוך עמנו ומעמים אחרים ניסו להניא אותנו מלקיים את מצוות התורה, ולהם נאמר את מאמר דוד המלך עליו השלום " סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים; וְאֶצְּרָה מִצְוֺת אֱלֹהָי" (תהלים קי"ט:קט"ו).

יחזקאל פרק יא
(יז) לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:
(יח) וּבָאוּ שָׁמָּה וְהֵסִירוּ אֶת כָּל שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה:
(יט) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר:
(כ) לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:

  • עם ישראל חוזר לארצו.
  • רוח חדשה ולב בשר במקום לב אבן (מילת הלב – דברים ל'. נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה – ירמיהו ל"א)
  • ילכו בחוקות התורה.
  • עם ישראל יהיה לעם לה' והוא יהיה אלוהיו.

יחזקאל פרק לו
(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

  • עם ישראל שב לארצו.
  • ה' מטהר את ישראל מכל הטומאות.
  • מקבלים לב חדש, לב בשר את רוח ה' בקרבם.
  • שומרים את מצוות התורה.
  • עם ישראל יהיה לעם לה' והוא יהיה אלוהיו.

יחזקאל פרק לז
(כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:
(כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד:
(כג) וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם, וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:
(כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם:
(כה) וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם:
(כו) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:
(כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
(כח) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:

כאן נוספו לנו עוד כמה פרטים מעניינים:

  • עם ישראל חוזר לארצו.
  • לא יטמאו עוד בכל פשעיהם, כלומר לא יחטאו, וה' יטהרם.
  • הם יהיו לעם לה' והוא יהיה להם לאלוהים.
  • ישמרו את מצוות התורה.
  • יישארו בארץ ישראל לעולם.
  • המשיח יהיה נשיאם לעולם.
  • ה' יכרות לנו ברית שלום, ברית עולם.
  • בית המקדש ייבנה ויהיה קיים לעולם.
  • ושוב חזרה על כך שה' יהיה אלוהי ישראל והם יהיו לו לעם.

ברור אם כן שהברית עוד לא נכרתה, עצם הויכוח שלנו על מהות האלוהים רק מוכיחה זאת. "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" ידיעת השם באחרית הימים היא עניין מרכזי בנבואות התנ"ך. ועקב ידיעה זו כל העמים יעבדו רק את ה'.

צפניה ג:ט
כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

ישעיהו מה:כג
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי–יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר, וְלֹא יָשׁוּב: כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן.

יחזקאל לח:כג
וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.

ישעיהו יא:ט
לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים.

אז המשיחים לוקחים פסוק אחד ועליו מעמידים אידאולוגיה שלמה ומבטלים את כל מצוות התורה, על אף שהתנ"ך מלא במאות פסוקים המדברים על חשיבות מצוות התורה, ובחלק מהפסוקים ממש אומרים שמצוות הן לתמיד.

כמה דוגמאות:
בראשית פרק יז – חובת קיום מצות ברית מילה
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

המשיחים טוענים שאין כיום חיוב לקיים את מצוות ברית המילה, ומה שחשוב זה מילת הלב. אכן מילת הלב חשובה, אך התורה אומרת שגם מילת הבשר חשובה היא, עד כדי כך חשובה שמי שלא יימול את בנו ייכרת מעם ישראל. וכך אומר הנביא יחזקאל עליו השלום כשהוא מנבא את בניין בית המקדש השלישי בפרק מד פסוק ט:
"כֹּה-אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, כָּל-בֶּן-נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר, לֹא יָבוֹא אֶל-מִקְדָּשִׁי: לְכָל-בֶּן-נֵכָר–אֲשֶׁר, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

שמות פרק לא – גם מצות השבת מוגדרת כ"ברית עולם"
(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:

ויקרא פרק ג – איסור אכילת חלב או דם
(יז) חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ:

ויקרא פרק כג – חובת תענית ביום כיפור ואיסור עשיית מלאכה
(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:

כידוע המשיחים אינם טוענים שחובה היום לצום ולא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, וכך כמו בעניין ברית המילה הם מסתכנים באיסור כרת.

דברים פרק יא – שמירת המצות באופן כללי
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:

מלכים ב פרק יז – תיאור הברית שה' כרת עם ישראל שמירת התורה כל הימים
(לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת יְהֹוָה וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
(לה) וַיִּכְרֹת יְהֹוָה אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם:
(לו) כִּי אִם אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ:
(לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(לח) וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(לט) כִּי אִם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם:

דברים פרק יב – שמירת התורה כל הימים
(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:

לסיכומו של עניין:
אין שום רמז בתנ"ך לכך שביום מן הימים נפסיק לשמור את מצוות התורה ונצטרך רק להאמין בבן אדם מסוים שהוא המשיח וכך יתכפרו עוונותינו. התורה חוזרת הרבה פעמים על כך שהמצוות הן נצחיות. התנ"ך מנבא שבאחרית הימים עם ישראל ישמור את מצוות התורה. כמו כן, אין שום רמז לכך שהברית החדשה מירמיהו ל"א תיכרת עם כל אומות העולם, ולא רק שאין ראיה לכך אלא הראנו שיש ראיות השוללות טענה זו.
לכן פירושם של המשיחים הוא פשוט המצאה חדשה יש מאין, מקור ההמצאה הוא בברית החדשה, אך אין כל קשר בין אמונה נפסדת זו לבין התנ"ך ואלוהי ישראל.

בתפילה שהברית החדשה האמיתית בין ישראל לקב"ה תכרת במהרה, וידיעת ה' תפוץ בעולם כולו – במהרה בימינו, אמן.