ופתאום יבוא האדון אל היכלו

נוב 21, 2017 | מאמרים

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ (מלאכי 3:1)

 

הנוצרים המשיחיים טוענים שמלאכי פרק ג' פסוק א' מנבא על בואו של ישו הנוצרי אשר הוא "האדון" אשר יבוא ויכנס "אל היכלו" – אל בית המקדש. עוד הם טוענים שהמשיח היה חייב לפי הנבואות עליו להופיע ולבוא לפני חורבן בית שני לפי נבואת מלאכי (ג א) ,דניאל (ט כד-כה), וכפי אשר נבא חגי (פרק ב' ו-ט')

במאמר זה נתמקד על הנבואה של מלאכי אשר היה לפי המסורת אחרון הנביאים והתחיל להתנבאות בשנת ב' לדריוש והיה הולך ומתנבא עד אחרי סיום בנית הבית השני כמה שנים.

מלאכי 3:1
הנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

בשלב הראשון אביא את הציטוטים מהבשורות, איך כותבי הבשורות ראו את מלוי והתגשמות הנבואות של מלאכי 3:1 על ישו הנוצרי.

מרקוס 1:1-4
1 תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים׃
2 כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ׃
3 קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
4 יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃

מכאן אנו לומדים שישו הוא האדון שיבוא אל היכלו, אבל לפניו יהיה מלאך ושליח "יוחנן המטביל" אשר יישר ויפנה לפני המשיח את הדרך.

מתיאוס 11:10-15
10 כִּי זֶּה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכְּךָ לְפָנֶיךָ׃
11 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְהַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הַשָׁמַיִם יִגְדַּל מִמֶּנּוּ׃
12 וּמִימֵי יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְעַד־הֵנָּה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם נִתְפְּשָׂה בְיָד חֲזָקָה וְהַמִּתְחַזְּקִים יַחְטְפוּהָ׃
13 כִּי כָל־הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרָה עַד־יוֹחָנָן נִבָּאוּ׃
14 וְאִם־תִּרְצוּ לְקַבֵּל הִנֵּה הוּא אֵלִיָּה הֶעָתִיד לָבוֹא׃
15 מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃

לוקס 1:13-17
13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירָא זְכַרְיָהוּ כִּי נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתֶךָ וֶאֱלִישֶׁבַע אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ שְׁמוֹ יוֹחָנָן׃
14 וְהָיָה־לְךָ לְשִׂמְחָה וָגִיל וְרַבִּים יִשְׂמְחוּ בְּהִוָּלְדוֹ׃
15 כִּי־גָדוֹל יִהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָה וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יִמָּלֵא מִבֶּטֶן אִמּוֹ׃
16 וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל־יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם׃
17 וְהוּא יֵלֵךְ לְפָנָיו בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ וּבִגְבוּרָתוֹ לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל־בָּנִים וְאֵת הַסּוֹרֲרִים בִּתְבוּנַת הַצַּדִּיקִים לְהַעֲמִיד עַם מוּכָן לַיהֹוָה׃

מכאן אנו לומדים שיוחנן המטביל הוא אליהו (או כאליהו) אשר מלאכי התנבא עליו: מלאכי פרק ג (כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: (כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

לוקס 1:76-80 (מדבר על יוחנן המטביל)
76 וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי האדון תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת־דְּרָכָיו׃
77 וּלְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה לְעַמּוֹ בִּסְלִיחַת חַטֹּאתֵיהֶם׃

לוקס 7:27-29
27 זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָנֶיךָ׃
28 כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵין אִישׁ בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְהַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים יִגְדַּל מִמֶּנּוּ׃
29 וְכָל־הָעָם הַשֹּׁמְעִים וְהַמֹּכְסִים הִצְדִּיקוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיִּטָּבְלוּ בִּטְבִילַת יוֹחָנָן׃

שימו לב שהגרסה במלאכי בלשון העברית "הנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי" וכן הוא התרגום היווני על נביא זה, אבל בבשורות במקור היווני הגרסה "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנֶיךָ" לפי מאמיני השילוש יוצא אם כן שיוחנן הוא המלאך שנשלח על ידי האב (או הבן) לפנות את הדרך לפני ישו האדון. ופתאום יבוא האדון ישו אל היכלו והוא ישו מלאך הברית החדשה הנה הוא בא.

הביטולים לטענה המופרכת שישו מלא והגשים את הנבואה אשר נאמרה על ידי מלאכי 3:1. הם שהנוצרים המשיחיים ההולכים בדרך כותבי הבשורות, אף פעם לא יביאו את ההקשר -היינו את הקונטקסט של הנבואה שאותה הם מסלפים, כי הרי הנבואות בעצמן מבטלות את הפירושיהם המעוותים, ומגלות את חרפת הסילוף שלהם על פניהם. הענין וההקשר של הנבואה במלאכי לא מתחיל בפרק ג' פס' א', אלא בפסוק לפני זה:

מלאכי 2:17
הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם! וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ? – בֶּאֱמָרְכֶם כָּל־עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ – אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט׃

הנוצרים רוצים שתקראו את התנ"ך בצורה הזאת:

הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל־עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט׃ הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת׃ וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי־גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ (מלאכי 2:16-3:5)

האמת שאין להאשים את הנוצרים אלא את ישו רבם בהתעלמות מהקונטקסט ושהוא היה אבי השיטה של התעלמות מההקשר. הנה מעשה אשר הובא בבשורה של לוקס פרק 4 מספר לנו איך ישו השמיט את תוכן הנבואה המלאה – וקרא בפני כולם רק את חלקה ועצר באמצע פסוק!

לוקס (4:16-21)
16 וַיָּבֹא אֶל־נְצֶרֶת אֲשֶׁר גּוּדַּל־שָׁם וַיֵּלֶךְ כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֶל־בֵּית הַכְּנֵסֶת וַיָּקָם לִקְרֹא בַסֵּפֶר׃
17 וַיּוּתַּן־לוֹ סֵפֶר יְשַׁעֲיָה הַנָּבִיא וַיִּפְתַּח אֶת־הַסֵּפֶר וַיִּמְצָא אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה־כָתוּב בּוֹ׃
18 רוּחַ אֲדֹנָי יֱהוֹה עָלָי יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵׂר עֲנָוִים׃
19 שְׁלָחַנִי לַחֲבשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ לְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיְהֹוָה׃
20 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּלַל אֶת־הַסֵּפֶר וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל־הַחַזָּן וַיֵּשֶׁב וְעֵינֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסֶת נְשׂוּאוֹת אֵלָיו׃
21 וַיָּחֶל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם׃

הנבואה כפי אשר באה בספר ישעיהו פרק ס"א והטקסט שישו משמיט, שימו לב:

ישעיהו פרק סא
(א) רוּחַ אֲדֹנָי יְהֹוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהֹוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ:
(ב) לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהֹוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים:
(ג) לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה, וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהֹוָה לְהִתְפָּאֵר:
(ד) וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר:
(ה) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם:

ישו לא בכדי עוצר באמצע פסוק כדי לגלול מהר את מגילת ישעיהו, הוא יודע ש"יום השם" יום הנקם לאלהינו שבו השם יפרע מהאומות הרשעות ומהרשעים שבישראל, לא הגיע עדיין ואין הוא יודע כלל מתי יגיע! וכן הוא לא קיבץ את כל ישראל עדיין לארץ ישראל וישנם עוד הרבה אבלי ציון ואבלים שלא נוחמו עדיין. ועוד הרבה מהנבואה שמתייחסת לימות המשיח ועת הגאולה שלא נתקיימה.

חוץ מזה איה הנוצרים של היום שלא הולכים בדרך ישו רבם – ישו שימו לב הלך לבית הכנסת כמשפטו שבת בשבתו ולא ביום ראשון, וכן קרא והפטיר בנביאים, מנהג שהיהודים עד ימינו משמרים לעמות העולם הנוצרי שלא מקיים.

בחזרה לספר מלאכי:
ההקשר מתחיל שה' בא בטענה אל ישראל ואומר להם שהם במחשבותיהם מיחסים לו יגיעות חולשה ורפיון שלא כדין, אז ישראל שואלים "בַּמָּה הוֹגָעְנוּ" , ואז ה' עונה להם ע"י שאתם אומרים שני דברים. א': כָּל־עֹשֵׂה רָע – טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה, ועובדה שאנו רואים את הצלחת הרשעים בעולם הזה, ואם ה' יודע ועד שהרשעים מרשיעים, ולא עושה דבר למנוע זאת – הרי שכנראה מעשיהם טובים בעיניו וּבָהֶם הוּא חָפֵץ. או ב': "אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט" , כנראה שה' עזב את הארץ ואינו יודע כלל מהנעשה כאן, ואילו היה יודע היה ממהר לדון ולהפרע מאותם הרשעים, אבל כיון שעולם כמנהגו נוהג ואין דין – כנראה גם אין דיין.

אלו שתי הטענות אשר ה' בא לישראל ואומר להם שהם מייחסים לו לאות ועייפות וחוסר יכולת. ועל זה ה' בא ואומר דרך הנביא מלאכי שיבוא יום – יום לה' – אשר בו יהיה משפט ודין לרשעים כמו שכתוב מלאכי 3:5 "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". ולפני יום הדין הזה ה' ישלח את מלאכו את אליהו הנביא ליישר דרך לפנות את הדרך לפניו לפני בא יום ה' הגדול והנורא שאז פתאום יבוא האדון – הקב"ה להיכלו לבית המקדש. ואם כן הרי ישו לא היה האדון אשר קרב אל הרשעים שבישראל למשפט ולא היה עד ממהר במכשפים ובמנאפים, כי הוא ישו בעצמו לא היה שופט כפי שאמר "כִּי לֹא־בָאתִי לִשְׁפֹּט אֶת־הָעוֹלָם" (יוחנן 12:47) ולכן לא שפט גם את הנואפים והנואפות ואת החוטאים כפי שמסופר בבשורת יוחנן שישו אמר לאשה הנואפת: "וַיֹּאמֶר: לָכֵן גַּם־אֲנִי לֹא אַרְשִׁיעֵךְ, לְכִי לְדַרְכֵּךְ וְאַל תֶּחֶטְאִי עוֹד". (יוחנן 8:11), והיה מגין עליהם ומלמד עליהם זכות. יש לציין שפרשה זאת (יוחנן 7:53-8:11) לא מופיעה בפפירוסים היוונים הקדומים, ולכן רוב חוקרי הברית החדשה מסכימים שפרשה זאת זוייפה והוכנסה על ידי סופרי הנצרות המאוחרים, עוד אפשר ללמוד ממעשה זה שהפרושים ידעו שישו נולד ממרים הנערה המאורסה אשר זנתה ונאפה תחת בעלה יוסף ושדינה הוא סקילה (דברים כב כג-כד), ולכן הביאו לפניו את האשה הנואפת הזאת אשר לפי תורת משה נידונת לסקילה, כדי לשמוע ממנו האם ידון אותה כתורת משה ובכך יפר את תורת עצמו תורת החסד והחמלה, או יפר את תורת משה, ישו אשר לא רצה לחרוץ את האשה לסקילה ובכך את גורל אמו ועצמו, בדרך מתחכמת פטר את האשה על ידי שגם העיד על עצמו שאינו נקי מחטא וגם הוא אינו יכול להרשיע את האשה כשאר האנשים החוטאים.

כתוב שאותו מלאך או אדון אשר יבוא ישב ויטהר ויזקק את בני לוי והכוהנים ויזקק אותם כמו שמזקקים זהב וכסף מהסיגים והפסולת שנדבקו בהם אשר מהם ויהיו לה' מגישי מנחה בצדקה, והרי ישו לא עשה בירור וטיהור שכזה, אלא הכהנים והכהן הגדול משלו בו.

היהודים המשיחיים כיום מתבוללים – במילים אחרות מתחתנים עם גוים כי לדעת הברית החדשה אין הבדל בין יהודי ליווני – בין יהודי לגוי. גם הכוהנים שביניהם בדורות האחרונים אשר כן היו מיוחסים מאב לבן לאהרן הכהן (כי אבותם במשך אלפיים שנה כיחשו בישו ובנצרות – ובמסירות נפש שמרו על יהדותם ועל התורה- אבל הם בגדו בה), מתחתנים היום עם "גרושות" , "חללות" , "זונות" שהרי לדעתם התורה ומצוותיה בטלו ואינם מחייבים עוד, ואין צריך הכהן לשמור את המצוות הקשורות אליו כגון ויקרא פרק כא (ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו: באו עכשיו נלך אחורה בזמן, יהודי כהן משיחי לפני 2000 שנה שהתחתן עם גויה ילדיו גוים ואינם כהנים, או אם הוא התחתן עם יהודיה גרושה בניו נפסלים מהכהונה, אם כן יוצא שאין ליהודים המשיחיים כיום דור אחר דור מאב לבן – כהנים – כי כולם התבוללו ונפסלו מהכהונה. אם כן איזה צירוף טיהור וזיקוק יעשה אותו "מלאך הברית" וה"אדון" במלאכי פרק ג (ג) וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהֹוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה: באותם יהודים משיחיים?!? הרי אין להם כוהנים ומעולם לא שמרו את משמרת השם והתבוללו לבין הגוים הפוך מכפי שמצופה מהם כמו שאמר יחזקאל מד טו וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי: אלא כמובן מתוך היהודים האמתיים הכוהנים שומרי התורה והמצוות ששמרו את התורה והמצוות ולא התבוללו ולא חללו את הכהונה ונמצא שהם צאצאים ישירים ובני הברית והבטחה שמזרע אהרון בלבד יהיו כוהנים משרתי ה' – שייך בכלל לעשות בירור שכזה ובאמת מי שלא יהיה אז ראוי, או שיחוסו נפגם, לא ישרת בבית המקדש השלישי.

וערבה לה' המנחות והקורבנות של יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות כבזמן שבית המקדש והמשכן היו קיימים והיו מקריבים קורבנות לרצון. ואם ישו הוא סוף לקרבנות, איך יתכן שערבה לה' מנחת יהודה וירושלים אחרי צליבתו הרי אין צורך בהם כלל, וכן הנוצרים אוהבים לצטט את הגמרא במסכת ראש השנה דף לא עמוד ב "תניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין, אלא מאדים." שהיה האיש העתי קושר את הלשון של זהורית חציו בקרני השעיר המשתלח וחציו היה קושרו לסלע בצוק – אם היה מלבין היה סימן שנמחלו עונותיהם של ישראל כמו שנאמר בישעיהו 1:18 "אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃" ואם היה מאדים היה סימן שלא נמחלו עונותיהם. והגמרא אומרת שבמשך ה-40 שנים שלפני חורבן הבית השני היה הלשון של זהורית תמיד מאדים – והנה סימן אומרים הנוצרים שקורבן ישו היה הקורבן האולטמטיבי ואין עוד צורך בקורבנות של ישראל. אבל! לפי מלאכי בדיוק ההיפך כתוב שאחרי שיבוא האדון אל היכלו וישב ויצרף את בני לוי ויבדיל לעבודתו את הצדיקים שבהם ולא הכוהנים אשר בזו ולא כבדו אותו – אז וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, אם כן למה לא היה מלבין כל אותם השנים הלשון של זהורית, זאת ראיה גמורה שישו לא היה האדון ולא היה מצרף כלל את הלוים או ישראל ואין בכוח צליבתו להושיע את ישראל ואת עצמו. וכן בספר מעשה השליחים 21:26 כתוב ששאול הלך ללוות את הנזירים להקריב קורבנות בבית המקדש, והרי הקורבנות של הנזיר הם לכפר עליו (במדבר ו יד), איה איפה קורבן ישו? אשר "בקורבן אחד השלים לנצח את המקודשים" (אל העברים 10:14) איך לא כיפר ישו במותו לנזירים האלו? "ויִּקַּח פּוֹלוֹס אֶת־הָאֲנָשִׁים וַיִּטָּהֵר אִתָּם וּמִמָּחֳרָת בָּא אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיַּגֵּד כִּי־מָלְאוּ יְמֵי טָהֳרָתָם עַד כִּי־הָקְרַב קָרְבַּן כָּל־אֶחָד מֵהֶם".

במלאכי פרק א' – הקב"ה בא בטענה לישראל שהם מקריבים קורבנות של בהמות פסחות עיוורות חולות בעלות מום וכדומה למזבח, ועוד הקב"ה אומר לישראל בפסוק (יד) וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם: זאת אומרת הקב"ה אומר ש"ארור" מי שזובח קורבן "מושחת" לה', אלא הקורבן אמור להיות שלם מכל מום כפי שכתוב בתורה בויקרא פרק כב (כ) כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם: איך אם כן אותו אלהים מקבל כקורבן אולטמטיבי אשר מכפר על חטאי העולם כולו – את ישו אשר היה לפי ישעיהו (נב יד) "מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" שהיה מראהו ותארו מושחת ומשאר בני אדם נגוע מוכה ומעונה מחולל ומדוכא וחפוי ראש מפני אשר הרומאים הלקוהו והיכוהו ופצעו אותו?

כתוב במלאכי פרק ג (א) הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
בבשורות ישו הוא האדון, מתי ישו נכנס ל"היכל" שבמקדש? ואיפה כתוב שזה היה פתאום? בכל מקום שמופיע "האדון" עם ה"א הידיעה, כלפי ה' יתברך תמיד בא במשפט ועונש (ישעיהו א:כד,ג:א,י:טז,י:לג,יט:ד) ואם כן איך זה שעם בואו של ישו האדון לא בא במשפט והרשעה אלא בסליחה ותחנונים?