דניאל פרק ז, ט
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק:

תרגום גורדון לעברית:
רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת.

הנוצרים רוצים להביא ראיה שכיון שנכתבו כאן "כסאות" לשון רבים, אחד לאב ואחד לבן ישו המשיח (ועוד אחד לרוח הקודש?)

התלמוד כבר התייחס לשאלה עתיקת יומין זאת.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב:
אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן, "נעשה אדם בצלמנו" – "ויברא אלהים את האדם בצלמו". "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" – "וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל". "כי שם נגלו אליו האלהים" – "לאל העונה אתי ביום צרתי". "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" – "כה' אלהינו בכל קראנו אליו", "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים" – "לפדות לו לעם". "עד די כרסון רמיו" – "ועתיק יומין יתיב". הנך למה לי? – כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא". התינח כולהי, עד די כרסון רמיו מאי איכא למימר? – אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא: אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? – תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא: אחד לכסא, ואחד לשרפרף. כסא – לישב עליו, שרפרף – להדום רגליו.

 

זאת אומרת לפי התלמוד יש כמה תשובות לשאלה למה היו שם כמה כסאות בשמים:
1. שהכסאות הונחו גם לפמליא של מעלה היינו בית דינו של ה' – מלאכי השרת אשר בעצתם נגזרים הגזרות "בגזרת עירין פתגמא". וכן ב"
שמות רבה" פרשת משפטים פרשה ל': "ר"מ אומר: "ואלה המשפטים" נתן הקדוש ברוך הוא משפט לזקני ישראל, כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלהים שנאמר (דניאל ז) חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו' דינא יתיב וספרין פתיחין."

2. שני הכסאות הונחו לפני ה' – אחד כסא של דין לעשות משפט באומות העולם שהרעו לישראל. וכסא שני כסא של צדקה לעשות צדקה עם עם ישראל לגאול אותם מהשעבוד ומהחיה הרביעית.
3. ה' יושב על כסא אחד, וכסא שני שרפרף הדום לרגליו. כמו שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קדושים: "וכן הוא אומר (דניאל ז) חזה הוית עד די כרסון רמיו, מהו כרסון וכי כסאות הרבה הן? והא כתיב (ישעיה ו) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכתיב (משלי כ) מלך יושב על כסא דין, ומהו "כרסון"? ר"י הגלילי ור"ע, חד אמר: כרסון זה הכסא ואפופרין [=והדום] שלו, וחד אמר: אלו כסאות העכו"ם שעתיד להפכן שנאמר (חגי ב) "והפכתי כסא ממלכות", תדע שכן הוא אמר "כרסון רמיו" כענין שנאמר (שמות טו) סוס ורוכבו רמה בים, ורבנן אמרי: מהו "כרסון" לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יושב והמלכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין והקב"ה יושב עם הזקנים כאב ב"ד ודנין העכו"ם שנאמר (ישעיה ג) ה' במשפט יבא עם זקני עמו, על זקני עמו אינו אומר כאן, אלא עם זקני עמו ושריו, מלמד שהקב"ה יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן העכו"ם…." (עיי"ש בהמשך).

4. יש כאן תשובה נוספת במדרש תנחומא – שהקב"ה עתיד לדון האומות ולהשליך ("רמיו") כסאות ממלכות העכו"ם.