גרסת האב אוריגנוס ב"הקספלה"

אוריגנוס (מאה ה-3 לספירה) בהקספלה חלק ב' עמ' 443 מעתיק את נוסח העברי של ישעיהו (ז יד) שהיה בימיו, מופיעה המילה "עלמה" ולא בתולה.

העלמה במגילות ים המלח

"העלמה" במגילות ים המלח, מגילת ישעיהו הגדולה (1QIsaa) מהמאה ה-2 לפנה"ס.

"העלמה" בכתב יד לנינגרד

כתב יד לנינגרד (Leningrad Codex) מאה ה-11 לספירה.

"העלמה" בכתר ארם צובא

כתר ארם צובה (Aleppo Codex) מהמאה ה-10 לספירה.

כדי להבין את ישעיהו פרק ז' עלינו להביא סקירה היסטורית תנכי"ת למאורעות שקרו באותו זמן הנבואה, כדי לקבל את הקונטקסט וההקשר הנכונים והאמתיים.

סקירה היסטורית של המאורעות מאחז מלך יהודה ובנו חזקיהו – ע"פ התנ"ך:

  1. אחז מלך יהודה היה בן 20 במולכו (מלכים ב טז ב) היא שנת 17 למלכות פקח בן רמליהו מלך שומרון (מלכים ב טז א)
  2. בשנת 4 למלכות אחז היא שנת 20 לפקח, עלו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו יחד להלחם באחז ובירושלים. (מלכים ב טז ה).
  3. אחז שולח כסף וזהב שוחד למלך אשור שיבוא להלחם נגד הצרים אותו. (מלכים ב טז)
  4. בזמן ההוא מלך אשור הורג את רצין וכובש את דמשק בירת ארם ושולל אותה.
  5. ואז אח"כ בזמן ההוא עלה מלך אשור לראשונה ונלחם והגלה את ארצה זבולון ונפתלי (גלות ישראל הראשונה)
  6. הושע בן אלה הורג את פקח בן רמליהו ומולך כעבד למלך אשור 10 שנים. מלך אשור לוקח את שלל שומרון.
  7. בשנת 12 למלכות אחז, מלך אשור בא ומגלה את ראובן גד וחצי שבט מנשה. (גלות ישראל השניה) (דה"א ה כו)
  8. בשנת 14 למלכות אחז, הושע בן אלה מורד במלך אשור.
  9. חזקיהו מולך אחרי אחז, בשנת שלוש למרדו של הושע בן אלה (מלכים ב יח א)
  10. בשנת 4 למלכות חזקיה, היא שנת 7 למרד הושע, עלה מלך אשור וצר על העיר שומרון. (מלכים ב יח ט)
  11. בשנת 6 לחזקיה, שנת 9 למרד הושע, מצליח מלך אשור לכבוש את העיר שומרון (מלכים ב יז ו) ומגלה את העם אשורה (גלות ישראל השלישית)
  12. שנת 14 למלכות חזקיה עלה מלך אשור וכבש את הערים הבצורות מסביב לירושלים (מלכים ב יח יג)

זמני המאורעות לפי התנ"ך והמסורת:

3140 נבואת עמוס הושע ומיכה וישעיהו שמלכות ישראל תחרב "ובעוד שישים וחמש שנת יחת אפרים מעם" (ישעיהו ז ח), "וישראל גלה יגלה" ׁ(עמוס ז יא) , "והשבתי ממלכות בית ישראל" (הושע א ד) , "ושמתי שומרון לעי השדה" (מיכה א ו)
3187 שנת 4 לאחז לידת העלמה, לידת הנביאה, נבואת חורבן רצין ופקח, נבואה על ביאת ונפילת מלך אשור בירושלים. מלך אשור כובש את ארם ומגלה את ארץ זבולון ונפתלי, ופקח נהרג ע"י הושע שנעבד למלך אשור
3195 שנת 12 לאחז מלך אשור מגלה את ראובן גד וחצי שבט המנשה
3205 שנת 6 לחזקיהו מלך אשור מגלה את שומרון
3213 שנת 14 לחזקיהו מלך אשור צר על ירושלים


טענת המסיונרים היא שהתנ"ך מצביע על משיחיותו של ישו. הם טוענים שישו הגשים את נבואות התנ"ך. אחת מהנבואות היותר חשובות שלטענתם ישו הגשים נמצאת בספר ישעיהו פרק ז פסוק י"ד. לפי טענתם ישעיהו מנבא בפסוק זה שני דברים מאוד עקרוניים מבחינתם על המשיח.

1. המשיח יולד מבתולה.
2. המשיח הוא האל בכבודו ובעצמו שהתגשם בבשר.

הבה נראה את הפסוק עליו מסתמכים הנוצרים.

ישעיהו ז, יד

לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת, הִנֵּה הָֽעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵֽל׃

"העלמה" יטענו הנוצרים היא בתולה, וזה הפרט הראשון הנבואה. הפרט השני: טמון בשמו של אותו ילד שיולד – "עמנואל", שפירושו האל עמנו, כלומר האל התגשם בבשר והוא נמצא איתנו בארץ. והנה נבואה זאת התגשמה בישו כמו שכתוב בבשורות:

 מתי 1:18-25

 18 וְזֶה דְבַר הוּלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרָשָׂה לְיוֹסֵף, וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃

 19 וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ אִישׁ צַדִּיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לְחֶרְפָּה, וַיֹּאמֶר: אֲשַׁלְּחֶנָּה בַּסָּתֶר׃

 20 הוּא חשֵׁב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹּאמַר: יוֹסֵף בֶּן־דָּוִד, אַל־תִּירָא מִקַּחַת אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ, כִּי הַנּוֹצָר בְּקִרְבָּה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא׃

 21 וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם׃

 22 וְכָל־זֹאת הָיְתָה לְמַלֹּאת אֶת־דְּבַר ה' אֲשֶׁר־דִּבֶּר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

 23 הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנוּאֵל, אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ הָאֵל עִמָּנוּ׃

 24 וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְׁנָתוֹ, וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ ה', וַיֶּאֱסֹף אֶת־אִשְׁתּוֹ אֶל בֵּיתוֹ׃

 25 וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי־יָלְדָה בֵּן אֶת־בְּכוֹרָהּ, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃

לוקס 1:26-35 

 26 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה, אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃

 27 אֶל־בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר־שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד, וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃

 28 וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת־חֵן ה' עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים׃

 29 וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃

 30 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ: אַל־תִּירְאִי מִרְיָם, כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃

 31 וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃

 32 וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה, וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַה' אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃

 33 וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד, וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃

 34 וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל־הַמַּלְאָךְ: אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃

 35 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ, וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ, עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃

אם כן יש לנו הוכחה ברורה שהתנ"ך מצביע על ישו המשיח.
זו היא טענת המסיונרים במלוא הדרה.

התשובה היהודית:
ברור שעל מנת להבין את פסוק י"ד בישעיהו ז', אנחנו צריכים להבין את כל ההקשר הקונטקסט. אי אפשר לקפוץ לפסוק מסוים בלי להבין את הקשרו. ישעיהו פרק ז' – עד פרק י"ב היינו נבואה אחת כללית ויש להסתכל עליה באופן גורף ומושלם.

ישעיהו ז'  

 1 וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ׃

 2 וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר, נָחָה אֲרָם עַל־אֶפְרָיִם, וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי־יַעַר מִפְּנֵי־רוּחַ׃

 3 וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יְשַׁעְיָהוּ, צֵא־נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל־קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל־מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס׃

 4 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי־אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ׃

 5 יַעַן כִּי־יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר׃

 6 נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן־טָבְאַל׃

 7 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה׃

 8 כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין, וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם׃

 9 וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ, אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ׃

 10 וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל־אָחָז לֵאמֹר׃

 11 שְׁאַל־לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה׃

 12 וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־ה'׃

 13 וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ־נָא בֵּית דָּוִד, הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי׃

אז מה קורה בישעיהו ז?

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז…פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם התאחדו כדי להילחם נגד אחז מלך יהודה ולהמליך במקומו את בן טבאל. אחז שומע כל זאת והוא רועד מפחד. הקב"ה שולח את ישעיהו ואת "שאר ישוב" בנו לומר לאחז שאין לו ממה לפחד ועצתם של מלך ישראל ומלך ארם לא תצלח, שאר ישוב בן ישעיהו היה אות ומופת היינו סימן לאחז שהישוב בירושלים ישאר ולא יחוסל ע"י פקח ורצין, כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין, וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם׃ תחילת החשבון של בעוד 65 שנה יחת אפרים מעם אומרים חז"ל (הערה 1) (סדר עולם פרק כח) מתחילה מנבואת עמוס (ז א) שאמר "וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ" וממשיך הכתוב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. אחז לא עונה דבר לישעיהו, כנראה בגלל שהוא חסר אמונה ולא מאמין לנביא ולדבר ה' שבפיו, ישעיהו מוסיף ואומר: אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ, אם אתם לא מאמינים אחז ובית המלוכה לנבואתי זה בגלל שאתם חסרי אמונה, ורוצים אתם לראות אות על טבעי, וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל־אָחָז לֵאמֹר שְׁאַל־לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה, ה' ע"י ישעיהו אומר לאחז שישאל ממנו אות על טבעי בשמים מעל או בתהום מתחת, אחז משיב הפעם ואומר: וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־ה', לא מתוך שאחז צדיק אמר זאת, אלא מתוך רשעתו וחוסר אמונתו שאלוקים יכול לעשות אות על טבעי ככל אשר ישאל ממנו אחז, או שהיה אחז בוטח על מלך אשור שיתן לו שוחד כסף וזהב שיבוא וילחם מלחמותיו, ישעיהו ידע אשר עם לבב אחז ומגיב ואומר: שִׁמְעוּ־נָא בֵּית דָּוִד, הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת־אֱלֹהָי׃ האם גם את אלוקים אתם עושים חסר יכולת וכח, לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת, הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל׃ יתכן או שמחמת שאחז אמר שלא ישאל ולא ינסה את ה' הוא לא זכה לאות על טבעי ולכן האות היה שהעלמה תלד בן באופן טבעי ותקרא שמו "עמנואל" לבשר שאלוקים יעזור ויהיה עם בית דוד והעם יושבי ירושלים ולא יפחדו. או שאכן האות היה על-טבעי:

החכם יצחק בן אברהם מטרוקי בספרו "חיזוק אמונה" פרק כ"א:

"ואם יאמר הטוען מה אות ופלא הוא שבעולה תהר ותלד בן, נשיב לו איך לא יהיה אות ופלא אחר שאין ההריון והלידה כפי רצון האיש או האשה כי הרבה לא תהרנה כל ימיהן ויש שתהרנה ולא תלדנה כי אם מפילות, ושתלד דוקא בן ולא בת ועוד שאמו תקרא שמו ברוח הקודש שתשרה עליה עמנואל לאות ולסימן להצלת מלכות יהודה וירושלים מיד ב' מלכים הנלחמים עליה, ועוד שמיד שיולד הנער לא יינק משדי אמו כשאר התינוקות רק יאכל חמאה ודבש כדכתיב (ישעיהו ז טו) חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב…"

לפי פירוש זה יש לקרוא את הפסוק "חמאה ודבש יאכל לדעתו" =לפני דעתו "מאוס ברע ובחור בטוב", כפי שתרגם יונתן "שׁמַן וּדבַשׁ יֵיכוֹל עַד לָא יִדַע לְרַחָקָא בִישָׁא וּלקָרָבָא טָבָא", וכפי התרגום היווני πρὶν – "לפני" דעתו מאוס ברע ובחור בטוב. או האות העל טבעי שהעלמה היתה צעירה מדיי מכדי להכנס להריון וללדת, ובכל זאת הרתה.

לגבי זיהוי מי היא העלמה, יכול להיות או שהיא אשת אחז או אחת מעלמותיו "..מלכות..פלגשים…ועלמות אין מספר…" או שהעלמה היתה אשת הנביא ישעיהו. בכל אופן לא כתוב מי היא בדיוק. חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב׃ כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ׃ הנביא ישעיהו אומר לאחז שארצם של שני המלכים מלך ארם וישראל תעזב מהם כי מלך אשור יכבוש ויחריב ויגלה אותם. כל זאת יקרה לפני שעמנואל יהיה בגיל שידע למאוס ברע ולבחור בטוב.

למה לא יתכן שעמנואל זה ישו?

1. זו עלמה, כלומר נערה צעירה ולא בהכרח בתולה. למרות שהמשיחיים מנסים לטעון שעלמה בתנ"ך היא גם נערה צעירה וגם בתולה, נוכיח בהמשך מדוע הם טועים.
2. אחז מכיר את העלמה. אם אחז לא היה מכיר את העלמה ישעיהו היה צריך לומר הנה עלמה הרה, ללא ה"א הידיעה. אבל ישעיהו אומר: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה. היינו מי שהיא מוכרת ונוכחת שם עמהם.
3. איך שלא נפרש את האות, דבר אחד ברור, האות צריך לקרות בזמן הקרוב ולא אחרי למעלה מ-700 שנה, אלא עוד לפני שהנער ידע להבחין בין טוב לבין רע תעזב האדמה מאותם שני מלכים. האות מיועד לאחז לאנשי המלוכה ולבני ירושלים, אם כן ברור שהאות צריך לקרות עוד בחייו ולפני ששני המלכים ימותו. שכן כל "אות" בתנ"ך מיועד לאדם או לאנשים שאליהם ניתן האות ועוד בחייהם ולא אחרי מותם.
4. הזיהוי של הילד "עמנואל" הוא לא מסתורי כלל עד שצריך את מתִּי שיפרש לנו מי הוא, הרי ישעיהו מזכיר אותו פעם אחת בשמו ופעם אחת במשמעות שמו. בפרק הבא פרק ח פסוק ח' "וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל". הכונה שמלך אשור יעלה ויכבוש את כל הערים שביהודה מסביב לירושלים כמשל המים שיעבורו וישטפו הכל ויגיעו עד הצואר עד ירושלים, ומוטות כנפיו של מלך אשור יהיו מלוא רוחב ארצו של עמנואל = ארץ יהודה, כי שם נולד, שהרי המקום שבו אדם נולד נקראת ארצו. כמו בראשית יב א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". ועוד במקום אחד בפרק ח י: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל", הרי שבן העלמה "עמנואל" היה אות לדורו של אחז ולדורו של בנו חזקיהו שאלוקים יהיה עמהם ולא יעזבם ביד המלכים רצין פקח ומלך אשור הרוצים לכבשם ולהרסם, כמו שכתוב בישעיהו פרק (ז ה) "יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ…כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה:". ועוד במקום אחר דברי הימים ב פרק לב פסוק ח "עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" שם חזקיה מדבר אל לב העם יושבי ירושלים בזמן המצור של מלך אשור וכל חילו עליהם ואומר להם – שעמנו ה' במילים אחרות "עמנו אל".

5. תמיד האות בא לפני המעשה, זאת אומרת לידת העלמה היא אות וסימן על מעשה שיבוא בודאות בעתיד, במקרה שלנו המעשה הוא הצלת אחז מהמלכים שחברו להלחם נגדו וירושלים, לא יתכן שהאות יבוא 700 שנה לאחר המעשה של הצלת ירושלים, ע"י לידתו של ישו ממרים המאורסה.

6. אחז רועד מפחד מפני רצין ופקח בן רמליהו, וישעיהו מרגיע אותו כך: דע אחז שבעוד כ-700 שנים בתולה תלד תינוק, התינוק הזה הוא ישו המשיח והוא האל בכבודו ובעצמו, תרגע הכל יהיה בסדר. נשמע לכם הגיוני??? מעניין את אחז מה יקרה בעוד 700 שנים???

ויכוח ר' יוסף אלבו (אוצר ויכוחים עמ' 114)
"וכן היהודי הבקי בספרי הקודש, ורואה שהכתובים שהם מביאים באונגליון ובשאר ספרים שלהם לראיה – שאינם מורים על ראיתם כלל, איך יוכל להתאפק ולהאמין בדבריהם? כמו שנזכר במתי פרק א' שישו נולד מבתולה לקיים מה שנאמר הנה העלמה הרה (ישעיהו ז יד), ומפורסם וידוע לכל יודע ספר, אפילו לתינוקות של בית רבן, שהפסוק הזה נאמר לאחז בכמו 600 שנה קודם ישו להורות על אבדן מלכות ארם ומלכות ישראל וקיום מלכות בית דוד, ואיך יהיה לידת ישו מבתולה אות לאחז!?"

7. ישו לא נקרא "עמנואל" בכל ספרי הברית החדשה, והרי כאן כתוב "וקראת שמו עמנואל" שאמו תקרא לו "עמנואל" , או כפי ש-מתִּי (1:23) מצטט שכתוב "וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנוּאֵל" שהעם והאנשים ותלמידיו יקראו לו "עמנואל" – אבל העובדה היא שלא מוזכר בשום מקום שכך קראו לישו. ועוד המלאך ציוה את יוסף לקרוא לתינוק הנולד "ישוע" ולא "עמנואל". ואין לומר ש"עמנואל" היה שמו הטבעי שמטבעו היה "האל עצמו עמנו", ו"ישוע" שם הסכמי שנקרא על ידי הבריות, אם כן היה צריך הכתוב לומר "והיה שמו עמנואל" שנתהוה האל בבשר והיה כאחד ממנו, אלא כתוב "וקראת שמו עמונאל" הכונה ששם זה יהיה שם הסכמי, והרי שוב ישו לא נקרא בשם "עמנואל" ע"י אף אחד בזמנו ואחר זמנו עד היום זה. הילד נקרא "עמנואל" כי ה"אל" היה "עמנו" בזמן אחז ובזמן בנו חזקיהו שניצל מכף מלך אשור ועמנואל היה אות גם על הצלה זאת, דברי הימים ב (לב ח) עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: למעשה עמנו היה האל גם בזמן גדעון, שופטים (ו טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד: וכן בכל דור ודור תהלים (מו ח) ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

8. ממשמעות הפשוטה של הפסוק מדובר בזמן הווה ועל אנשים שהיו באותו המעמד, "הנה" – לשון הוה, "העלמה" – אותה נערה ידועה בזמנם בהוה, "הרה" – לשון הוה, "ויולדת בן" – לשון הוה. זאת אומרת לא מדובר על נבואה לעתיד לבוא באחרית הזמן בעוד 700 שנה אלא בזמן הוה עכשיו בימיהם ובזמנם.

9. איך יכול להיות שישעיהו השמיט פרט כל כך חשוב וקריסטולוגי שאותה העלמה בתולה תהר מ-רוח הקודש? הרי הוא לא מזכיר בחצי מילה איך אותה הבתולה תהר? אם הנבואה הזאת באמת היתה על הריון מרים הבתולה מרוח הקודש היינו צריכים לראות איזה זכר מזה אצל ישעיהו.

10. המלאך אומר ליוסף לקרוא לילד "ישוע" ולא "עמנואל" כפי שמובא במתי 1:21 , ועוד יש להקשות מה הפירוש "וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" הרי לא מצאנו לשון "תשועה" בכל התנ"ך על כפרת חטא.

11. במשך כל ה-700 שנה מאז שישעיהו ניבא את הנבואה "הנה העלמה הרה ויולדת בן" אף אחד מהיהודים לא פירש את הנבואה שהיא על המשיח העתיד להוולד מבתולה, ובעקבות זה חיכה וציפה מתי יבוא ותתקיים הנבואה, ודאי ובוודאי לא של משיח אלוהי שיולד מחיבור רוח הקודש ובתולה המאורסה לאיש, כל זה איננו נמצא בטקסט, והוא הוספה וסילוף מאוחר של מתִּי בבשורה על פיו. למה לוקס אומר שישו "נחשב לבן יוסף" (השוה לוקס 2:44 אותו פועל "חשב" ביונית νομίσαντες) – זאת אומרת שבפי ההמון היה ישו נחשב לבן יוסף למרות שבאמת לא היה בנו כי אם "בן אלוהים" והעם לא ידע מזה כי יוסף לא גילה רז זה, ואף אחד בחיי ישו לא ידע מזה מאומה, והיו קוראים את ישו בכמה מקומות "בן יוסף" כי היו חושבים שהוא אכן בן הנגר-יוסף בעל מרים. (מתי 13:55,לוקס 4:22,יוחנן 1:45,יוחנן 6:42)

12. רוב הנוצרים מאמינים שישו הוא אלוהים, הוא הפרסונה השניה בראש האלוהות, בשילוש, אם כן איך יכול להיות שהיה זמן שישו האלוה לא ידע להבחין בין טוב ובין רע, כמו שהפסוק אומר:  כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ׃ (ישעיהו 7:16)

13. פירוש המילה "אות" בתנ"ך תמיד באופן עקבי הוא סימן ומופת גלוי לעין ואמפירי אשר ניתן לצפיה ראיה והוכחה, אז איך אם כן הריון ולידת מרים ה"בתולה" הוא "אות"? הרי לא ניתן היה לראות ולדעת שאכן מרים היתה "בתולה" בזמן לידת ישו.

 

למה העלמה היא לא מרים "הבתולה"?

 

בגרסת המסורה כפי שמודפסת בספרי התנ"ך העבריים של היום המילה המופיעה בישעיהו (ז יד) היא "העלמה". במגילות ים המלח נמצאה מגילה שלמה של ישעיהו אשר נכתבה כמה מאות שנים לפני ישו וגם שמה מופיעה המילה "העלמה", בספר "הקספלה" של אב הכנסיה אורגינס אשר נכתב במאה ה-3 לספירה, הגרסה העברית בישעיהו (ז יד) כפי שהוא מביא בספרו היא גם "העלמה". אמנם התרגום היווני מתרגם "παρθένος" פרתנוס, אשר משמעה הוא או "נערה/עלמה" או "בתולה". כפי שאפשר להבחין בתרגום היווני לפסוקים אחרים בתנ"ך, כל הפסוקים המילים המודגשות מתורגמות בתרגום היווני "παρθένος" (או צורה דומה של אותה המילה):

בראשית כד יד:
והָיָה הַנַּעֲרָ (παρθένος) אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי׃

בראשית כד טז:
וְהַנַּעֲרָ 
(παρθένος) טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה (παρθένος)וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל׃

בראשית כד מג:
הנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה (
παρθένοςהַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי־נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ׃

בראשית כד נה:
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ (
παρθένοςאִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ׃ 

 

לסיכום: אנו רואים שהתרגום היווני משתמש במילה "פרתנוס" παρθένος לתרגם בתנ"ך 3 מילים שונות: 1. נערה 2. עלמה 3. בתולה. יותר מזה התרגום היווני מתרגם את המילה "נערה" ל"פרתנוס" בבראשית (לד ג) "ותִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת־יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת־הַנַּעֲרָ (παρθένον) וַיְדַבֵּר עַל־לֵב הַנַּעֲרָ (παρθένου)". הפסוק המדבר על הנערה דינה לאחר שנאנסה ע"י שכם בן חמור, אשר בודאות לא היתה בתולה לאחר שנאנסה "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". אם כן התרגום היווני לא יכול לשמש ראיה שהגרסה המקורית בישעיהו ז יד היה "בתולה" , וכן התרגום היווני בתרגמו את המילה "העלמה" ל-παρθένον בישעיהו (ז יד) איננו ראיה שה"עלמה" המדוברת היא "בתולה" שכן במשמעות המילה παρθένος יש במשמע "עלמה" או "נערה" אשר מעידות על גיל הילדה ולא על מצב בתוליה אם שכבה עם גבר או לא. בנוסף לזה אנחנו מוצאים שרות המואביה נקראה "נערה" גם אחרי שהתאלמנה מבעלה ואחרי שישבה 10 שנים במואב עם חמותה, רות (ב ה) "למי הנערה הזאת". זאת אומרת שגם נערה צעירה יכולה להיות נשואה ולכן גם "עלמה" לא בהכרח שהיא בתולה לא נשואה אלא יכול להיות אשה צעירה נשואה גם כן.

על אף שברור על פי ההקשר שלא מדובר על ישו, בואו נבחן את טענת המשיחיים לגבי המילה "עלמה".
המילה עלמה מופיעה שבע פעמים בתנ"ך, ולנוצרים המשיחיים ישנן שתי טענות:

1.  בכל שבעת האיזכורים של המילה עלמה, אותה עלמה הייתה גם בתולה.
2. הרבנים שתירגמו את התורה ליוונית במאה ה–3 לפני הספירה הנוצרית תירגמו את המילה עלמה לפרת'נוס παρθένος שלטענתם משמעותה ביוונית היא בתולה.

נתייחס לשתי הטענות ונוכיח כי שתיהן מגוחכות ואף שקריות. גם אם בכל שבעת האזכורים של המילה עלמה בתנ"ך מדובר על בתולה, מגוחך יהיה לומר שפירוש המילה עלמה הוא בתולה. אם כל העלמות המדוברות בתנ"ך היו גבוהות נאמר שפירוש המילה עלמה זו אישה גבוהה??

אם כן, איך נדע מה פירוש המילה עלמה?

א. על פי ניתוח דקדוקי של המילה.
ב. על פי ההקשר בו מילה זו מופיעה בתנ"ך.

א. ניתוח דקדוקי של המילה:

כידוע לכל מילה בעברית יש שורש. השורש של המילה עלמה הינו על"מ. משמעות השורש הזה הוא נער צעיר, נערה צעירה או ימי הנעורים.

 

שמואל א' י"ז 55-56 

 55 וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת־דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל־אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן־מִי־זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר, וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי־נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם־יָדָעְתִּי׃

 56 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן־מִי־זֶה הָעָלֶם׃

ברור שמשמעות המילה עלם בפסוק נ"ו הוא נער, והוא מקביל למילה נער בפסוק נ"ה.

 

 ישעיהו נד

4  אַל־תִּירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד׃

הקב"ה אומר לישראל שהיא תשכח את בושת עלומיה, כלומר את חטאי הנעורים שלה. עם ישראל כשיצא ממצרים והלך במדבר היה עם צעיר והוא מתואר בתנ"ך כנער כמו בהושע י"א, א: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹֽהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִֽי׃

אותו תיאור של עם ישראל בתקופה זו כחצי נעוריו של העם אנחנו מוצאים בירמיהו:

ירמיהו ב ב
הָלֹךְ וְֽקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרֽוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַֽהֲבַת כְּלֽוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַֽחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָֽה׃

אם כן עלומים אלו ימי הנעורים, עלם זה נער, ועלמה שזו הצורה הנקבית של עלם היא נערה או אישה צעירה.

בכל זאת יטענו המסיונרים שבכל שבעת האזכורים של המילה עלמה בתנ"ך מדובר על בתולה. איני מבין איך זה קשור לפירוש המילה. עלמה היא אישה צעירה ומן הסתם בדרך כלל היא גם בתולה, אך אם התנ"ך רוצה לספר לנו שמדובר על בתולה הוא יכול פשוט לכתוב בתולה [וגם ישעיהו ידע לכתוב בתולה כשהיה צריך ישעיהו סב ה "כי יבעל בחור בתולה…"]. המילה בתולה הרבה יותר שכיחה בתנ"ך, היא מופיעה 50 פעמים. אם האות הוא שתהיה לידת בתולים היה על ישעיהו לומר לנו בתולה ולא עלמה. עכשיו לטענתם של הנוצרים שהמילה עלמה תמיד מופיעה בהקשר של בתולה. טענה זו פשוט אינה נכונה. ד"ר מייקל בראון בספרו מנסה להתמודד עם הבעיה שישעיהו לא כתב הנה הבתולה הרה – בכך שהוכיח שגם המילה בתולה בתנ"ך לא תמיד מצביעה או מתייחסת לבתולין של האשה אלא לגילה ונערותה של האשה. כמובן שעובדה זו לא דוחה את הקושי מדוע ישעיהו לא בחר כאן את המילה "בתולה" על פני "עלמה" הרי אין ויכוח שאין מילה טובה יותר וממוקדת יותר בשפה העברית מהמילה בתולה, ואם היתה ישעיהו היה משתמש בה, השאלה למה ישעיהו כתב "עלמה" כפי שכתוב בטקסט המסורה וכן בטקסט שנמצא במערות הקומראן – ולא "בתולה" אם באמת זו נבואה המדברת על ישו שנולד מאשה בתולה ולא בעולה. עוד נקודה שמפליאה אותי, מה הענין של המצאת הסיפור על לידת הבתולין שלא מוזכרת כלל אגב בבשורה של "מרקוס" שקדמה ל"מתי" , האם יש בעיה של כיעור או שלמות הילד אם מריה אמו של ישו היתה בעולה בשעה שהרתה מרוח הקודש אם כן למה בחר אלוקים להרות אשה מאורסת לאיש ולא אישה בתולה רווקה? האם זה לא דבר מכוער שדוקא אשה מאורסת לבעלה תהר מרוח הקודש וממנה יצא המשיח?

 

שבעת האזכורים של המילה עלמה בתנ"ך:

1. בראשית כ"ד, מ"ג: הִנֵּה אָֽנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָֽעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָֽמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִֽינִי־נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּֽךְ׃

בפרק זה אליעזר מחפש אישה ליצחק בשליחותו של אברהם. בפסוק זה הוא מספר לבתואל אבי רבקה וללבן אחיה למה הוא בא ומה קרה לו עד כה. בפסוק זה הוא מספר להם את מה שקרה לו בפסוק י"ד: וְהָיָה הַֽנַּֽעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָֽמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּֽי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃ מעבר לכך שאין כאן שום רמז לכך שהעלמה בתולה או אינה בתולה. מעניין שבפסוק מ"ג הוא מספר לבתואל וללבן שהוא אמר לקב"ה העלמה היוצאת לשאוב מים בעוד בפסוק י"ד הוא אמר לקב"ה הנערה. וזוהי דרך התנ"ך לחזור על אותו רעיון במילים אחרות. מכאן ברורים שני דברים. 1. אליעזר אמר לקב"ה נערה, וזה שרבקה היא גם נערה וגם בתולה לא הופך את משמעות המילה נערה לבתולה כמו שגם זה לא הופך את משמעות המילה עלמה לבתולה. 2. המילה עלמה מקבילה למילה בתולה, ועל אף שרבקה הייתה בתולה אליעזר דיבר על עלמה/נערה באופן כללי.

2. שמות ב, ח: וַתֹּֽאמֶר־לָהּ בַּת־פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָֽעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת־אֵם הַיָּֽלֶד׃

גם פה יטענו המשיחיים שמרים מתוארת כעלמה, והרי היא הייתה בתולה בדיוק כמו רבקה.. וכי זה ראיה לפירושה של המילה עלמה??? אני רוצה להציע שמכיוון שרק בשני האזכורים האלה של המילה עלמה מפורש מי היא אותה עלמה, ובשני המקרים מדובר על מישהי צדיקה, על כן מעתה אמור: פירוש המילה עלמה הוא אישה צעירה שהיא בתולה וצדיקה. הרי זה מגוחך. וכן אם נלך צעד אחד קדימה, הרי רבקה ומרים היו עלמות שאינן מאורסות לאיש, אם כן לא יתכן שהעלמה בישעיהו ז' זאת מרים, כי מרים היתה מאורסת לאיש, והרי עלמה לפי ההגיון וקו המחשבה של הנוצרים המשיחיים היא כמו רבקה ומרים – והרי הן לא היו מאורסות!

3. תהלים ס"ח כ"ו: קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפֽוֹת׃

פירוש המסיונרים: בפסוק זה, "עלמות תופפות" הן חלק מהתהלוכה המלווה את המלך אל ה"קודש". הם אומרים שאין ספק שהעלמות "אינן זונות או נשים מופקרות, אלא משרתות קדושות של אלוהים , ואם כך, הן בתולות. חוץ מזה, לפי המנהג השמי, נשים רווקות לקחו חלק בתהלוכת חתונה ובאירועים חגיגיים. אם כך, העלמות שלקחו חלק בתהלוכה היו בתולות" גם פה כמו שנראה במקור הבא מוצגת התפיסה הנוצרית המעוותת. "אינן זונות או נשים מופקרות, אלא משרתות קדושות של אלוהים ואם כך הן בתולות". המחשבה שמי שהיא קדושה וצדיקה היא בתולה זו מחשבה זרה לתנ"ך. הקב"ה מצוה את אדם וחווה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כ"ח), האם נאמר שהקב"ה ציוה את אדם וחווה לעשות עבירה ח"ו??? וכי שרה, רבקה, רחל ולאה לא היו קדושות ומשרתות ה'?? 

לגבי המנהג השמי, היכן הוא היה נהוג? באיזה זמן? באיזה היקף? אם הייתה טענה חזקה לומר שעלמה היא בתולה, היה אולי אפשר להסתמך על איזה מנהג שמי דומה. אך מכיון שאין שום טענה אמיתי שעלמה מתפרש כבתולה, אין להסתמך על מנהג שמי שמעולם לא שמענו עליו בעם ישראל. 

4. משלי ל י"ט: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּה בְלֶב־יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה׃

בפסוק זה ברור שמדובר באישה שאינה בתולה, אך המסיונרים מנסים לדחוק ולומר שמדובר בבתולה. נביא את פירושם נסביר מדוע הוא אינו הגיוני, ואז נביא את הפירוש הפשוט של הפסוק המכריח שמדובר על עלמה שאינה בתולה.

הפירוש המשיחי לקוח מהקישור הבא: (לתת את הקישור)

המחבר מפרט ארבעה דברים ש"נפלאו ממנו" – "דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי ציר, דרך אונייה בלב ים ודרך גבר בעלמה. בפס' 20 הוא יוצר הקבלה ניגודית בין העלמה לאשה המנאפת" (7 ,II ,Hindson). הינדסון מביא את פרשנותו למשלי ל' 19, ומציין ש"הסמיכות של הפסוקים הבאים בידי המהדיר יוצרת ניגוד בין הברכה הטבעית ששורה בחייה של הנערה המוסרית לבין הרוע של האשה הנואפת. אם כך, התמונה שלפנינו היא של נערה בתולה"

פסוק כ: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָֽכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹֽא־פָעַלְתִּי אָֽוֶן׃

לפי הפירוש הנוצרי האישה המנאפת בפסוק כ היא ניגוד לעלמה בפסוק י"ט. בואו נבחן האם הטענה הזו האם היא הגיונית.

משלי פרק ל 

(יח) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים:
(יט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה:
(כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:

1. גם אם נאמר שבאמת האישה המנאפת בפסוק כ היא הניגוד לעלמה בפסוק יט, אם כן מה הניגוד? וכי הניגוד של אישה מנאפה זה בתולה? אישה מנאפה זו אישה שעברה על האיסור "לא תנאף", כלומר אישה נשואה שקיימה יחסי מין. הניגוד לכך הוא אישה שהיא אינה מנאפת, כלומר אישה שלא קיימה יחסי מין מחוץ לנישואין. אולי אפשר לומר שגם בתולה יכולה להיכנס להגדרה הזו, אבל הניגוד היותר הגיוני הוא אישה נשואה שאינה נואפת, אלא מקיימת יחסי מין עם בעלה בטהרה. ברור הדבר שאי אפשר לומר שבתולה זה ניגוד לאישה מנאפת. רק ההגיון הנוצרי המעוות הרואה בקיום יחסי המין חטא, אפשר לטעון שבתולה היא כביכול דבר טהור שלא חטא. אך הקב"ה כבר ציווה את אדם וחווה "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כ"ח), וכי יעלה על הדעת שהקב"ה ציוה על אדם וחווה לעשות חטא?? לא ולא! ולא רק זה, אלא שזו מצוה! אם הניגוד של אישה מנאפת הוא בתולה, יוצא שמי שאינה בתולה היא מנאפת, כלומר היא חוטאת. האם נאמר חס וחלילה ששרה אשת אברהם חטאה? האם הייתה מנאפת? ומה עם רבקה? רחל? לאה? כל אימותינו הקדושות חטאו בזה חס וחלילה? צריך להבין, הקב"ה לא התיר לנו לקיים יחסי מין עקב חולשתנו (כטענת הנוצרים) הוא ציווה עלינו את זה! 

2. האם יש פה בכלל ניגוד? פסוק י"ט מסתיים בדרך גבר העלמה, ואיך מתחיל פסוק כ??  "כן דרך אישה מנאפת". אין פה ניגוד כי אם השוואה!

פירושי המילה "כן" בתנ"ך:

א. כך, ככה.
ב. נכונה, אמת

ג. פה, עתה
ד. נכון, ישר
ה. בסיס, יסוד
ו. חרק מוצץ דם (כינה)

 

האם יש פה איזו מילה היכולה לתאר ניגוד? לא! האם יש מילה היכולה לתאר השוואה? כן! כך, ככה. המילה "כן" בתנ"ך מעולם אינה מתארת ניגוד, אך היא בהחלט מתארת השוואה.

בראשית מ"א, י"ג

וַיְהִי כַּֽאֲשֶׁר פָּֽתַר־לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל־כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָֽה׃

שר המשקים מספר לפרעה שיוסף פתר לו ולשר האופים את חלומותיהם, והוא משווה בין פתרונו של יוסף לבין מה שקרה במציאות. כמו שהוא פתר כן (כך) היה.

שמואל א כ"ה, כ"ה

אַל־נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת־לִבּוֹ אֶל־אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל־נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן־הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַֽאֲנִי אֲמָתְךָ לֹֽא־רָאִיתִי אֶת־נַֽעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָֽחְתָּ׃

אביגיל אומרת לדוד לא לשים לב לדברי בעלה, נבל. כי כשמו (נבל) כן הוא. כלומר, כך הוא. אביגיל משווה בין שמו של בעלה לבין אופיו. 

 3. אם יש ניגוד בין העלמה לאישה המנאפת, צריך להיות ניגוד רעיוני. כלומר כשיש ניגוד בין שני דברים, התנ"ך מביע רעיון מסויים על משהו, וא רעיון הפוך על מה שנוגד אותו. איזה ניגוד רעיוני יש פה? הפירוש המשיחי כותב כך:

הינדסון מביא את פרשנותו למשלי ל' 19, ומציין ש"הסמיכות של הפסוקים הבאים בידי המהדיר יוצרת ניגוד בין הברכה הטבעית ששורה בחייה של הנערה המוסרית לבין הרוע של האשה הנואפת. אם כך, התמונה שלפנינו היא של נערה בתולה"

"הברכה הטבעית ששורה בחייה של הנערה המוסרית". איפה כתוב בפסוקים שלעלמה יש ברכה טבעית?

אם כן, אי אפשר לומר כי מדובר בניגוד. בנוסף, הפירוש המשיחי מתעלם לחלוטין מההקשר בו מובאת אותה עלמה, הוא "שוכח" לפרש לנו מה כתוב בפסוק עצמו. אז בואו נראה מה כתוב.

שלמה המלך אומר שארבעה דברים נפלאו (כלומר נעלמו, כמו: "כי יפלא ממך דבר למשפט… דברים י"ז, ח.) ממני, כלומר שאיני יכול להבחין בהן, ובפסוק י"ט הוא מפרש.

 

א. דרך הנשרים בשמים – הנשר שעף בשמים אינו משאיר סימן, כלומר אם נסתכל על המקום בו הוא עף לפני רגע לא יהיה שום סימן שהוא היה שם, לא נוכל להבחין בדבר.

ב. דרך נחש עלי צור – הנחש שזוחל על אבן אינו משאיר סימן, לא ניתן להכיר כי הנחש זחל כאן רק לפני רגע.  שלמה המלך מדבר דווקא על נחש שזוחל על אבן ולא על חול, מכיון שעל חול הוא משאיר סימנים.

ג. דרך אניה בלב ים – גם האוניה בלב הים אינה משאירה סימן היכר. רגע אחרי שהיא עברה המים חוזרים לאיתנם ואי אפשר להבחין שלפני רגע עברה פה ספינה.

ד. דרך גבר בעלמה – אם כן המשותף לשלושת הדברים הקודמים הם שהן אינם משאירים סימן, כמו ששלמה אומר שהם נפלאו ממנו. לכן, ברור שגם פה מדובר על מקרה שאינו משאיר סימן. דרך גבר באישה בעולה באמת אינו משאיר סימן, ורגע אחרי המעשה לא נוכל הכיר אותו, לעומת זאת דרך גבר בבתולה משאיר גם משאיר סימן, לכן אין שום הגיון לומר שמדובר פה בבתולה.

 

בואו נבחן עכשיו את פסוק כ.

כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָֽכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹֽא־פָעַלְתִּי אָֽוֶן׃

כמו שדרך גבר בעלמה אינו משאיר סימן, כך היא דרך אישה מנאפת המקיימת יחסי מין ומייד מנגבת את עצמה ואומרת לא פעלתי און, כלומר לא עשיתי דבר רע, ומכיון שאין סימנים אי אפשר לדעת שבאמת היא ניאפה.

אם כן, ברור שהאישה המנאפת בפסוק כ בא כהשואה לעלמה בפסוק י"ט, אין שום הגיון לומר שהיא באה הניגוד לעלמה.

5. שיר השירים א, ג לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבֽוּךָ׃

שיר השירים זהו ספר אליגורי המתאר את יחסי האהבה בין הדוד (הקב"ה) לבין הרעיה (עם ישראל). בפסוק זה הרעיה אומרת לדוד שהוא מלא בשמנים ריחניים עד ששמו הפך "שמן תורק" (תורק – לשון הזלה ושפיכה) על כן עלמות אהבוך, כלומר גם שאר העלמות, הלא הן אומות העולם. אין לנו שום סיבה להכריח שמדובר פה בבתולות.

6. שיר השירים ו, ח  שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:

כמו שאמרנו זהו שיר אלגורי ופה מתוארות שישים מלכות – הן החשובות והאהובות והנמשל הוא 60 עממים שיצאו מ-"שם" דהיה אהוב על המקום. ושמונים פילגשים – הפחות חשובות ומרמז על שמונים עממים אשר יצאו מ-"יפת" שלא היה אהוב על הקב"ה. ועלמות אין מספר. – צאצאיו של חם, וכינה אותן עלמות בלבד מכיון שחם היה חקולל בפי אביו.  [או הפירוש שמדובר על שלמה המלך – ואע"פ שבמלכים א יג ג: כתוב שהיו לו 700 מלכות ו-300 פלגשים, אפשר לתרץ ש-60 מלכות ו-80 פלגשים היו מבוגרות, ועוד השאר היו עלמות רבות שהיו גם מלכות וגם פלגשים סה"כ 1000 נשים]

הפסוקים משיר השירים בהיותם אליגוריים אינם יכולים להוכיח כלום. גם אם תמצא דרך לפרש שמדובר על בתולה, תמיד אפשר לפרש גם בצורה שונה את הפסוקים. לכן אי אפשר להביא הפסוקים אלה ראיה.

 

הערות:
הערה 1: מצאנו בתנ"ך עוד דוגמאות של מספרים אשר תחילת חשבונם קודם לזמן סיפור הדברים בכתובים. זה לשון סדר עולם פרק כ"ח "וכן הוא אומר "ויהיו ימי מאה ועשרים שנה" ואומר "בשנת שש מאות לחיי נח", אפשר לומר כן? [פירוש: שהרי כתוב לפני כן שנח היה בן 500 שנה שילד ילדיו ובשנת 600 לנח היה המבול] אלא שהיתה גזירה גזורה קודם
(למאה ו)עשרים שנה [פירוש: 20 שנה לפני שהיה נח בן 500 שנה], וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם (ישעיהו ז ח) ואותה שנה שנת ד' לאחז היתה, אפשר לומר כן? אלא שהיתה גזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש שנאמר כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא)". וכן כותב הראב"ע שמות פרק יב מ' עה"פ "ומושב בני ישראל" חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר מקצתם, "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום" (ש"ב טו, ז), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות דוד וכו'…וכתוב בעוד ששים וחמש שנה (ישעיהו ז, ח). וזו הנבואה היתה בימי אחז, ומלכותו היתה שש עשרה שנה, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון. ע"כ הוצרכו המפרשים לומר, כי תחלת ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז, יא). ואחרים אמרו משנת הרעש.