תהלים 110 אתה כהן לעולם

אוק 22, 2016 | תנ"ך | אפס תגובות

נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃ (תהלים 110:4)

תהלים ק"י במסורה, ובגרסא היוונית תהלים ק"ט, מצוטט רבות בספרי הבשורות ובאיגרות ובשאר הכתבים להלן הרשימה:

מרקוס 12:35-37
35 וְיֵשׁוּעַ מְלַמֵּד בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּעַן וַיֹּאמַר: אֵיךְ יֹאמְרוּ הַסּוֹפְרִים כִּי הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד הוּא׃
36 הֲלֹא דָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: נְאוּם יְהֹוָה לַאֲדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
37 הִנֵּה־דָוִד בְּעַצְמוֹ קֹרֵא־לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְנוֹ, וַיֶּאֱהַב רֹב הָעָם לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ׃

מתי 22:41-46
41 וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר׃
42 מַה־תֹּאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד׃
43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ׃
44 נְאוּם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃
46 וְלֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲנוֹת אֹתוֹ דָּבָר, וְלֹא־עָרַב עוֹד אִישׁ אֶת־לִבּוֹ מִן־הַיּוֹם הַהוּא לִשְׁאֹל אוֹתוֹ׃

לוקס 20:41-44
41 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵיךְ יֹאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא בֶּן־דָּוִד׃
42 וְדָוִד בְּעַצְמוֹ אָמַר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
43 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
44 הִנֵּה דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃

עד הנה ציטוטים מהבשורות כפי שאתם רואים כולם מהבשורות הסינופטיות, יש רק לשאול מה ישו מתכוון בשאלתו איך יתכן שהמשיח הוא בן דוד הרי כל הגנאולוגיה במתי ובלוקס מיחסים את המשיח לדוד המלך. מאמיני השילוש ואלהותו של ישו רוצים לומר שישו בא להעביר מסר שהוא האלוהות בעצמו מכיון שהוא איננו בן דוד בלבד מצד הבשר, אלא הוא אף יותר מזה – הוא אדונו של דוד, האלוהים של דוד המלך. האם זהו ההסבר היחידי? האם עצם העובדה שדוד המלך קרא למשיח שמזרעו "אדוני" מהוה קושיא שאין עליה תשובה שגם לפי הבשורה של מתי היהודים לא יכלו לענות עליה?

אברבנאל בספרו "ישועות משיחו" חלק שני העיון השלישי, פרק ח':
"…איני רואה בו צד קושיא, לפי שהמזמור ההוא הלוים היו משוררים אותו עם היות שדוד חברו, ונתנו להם לשורר על הדוכן והם יאמרו על המשיח נאם ה' לאדוני וגו'. ואף שנאמר שדוד עצמו אמרו על מלך המשיח אשר יבא, שהנה דוד ראה ברוח הקודש שהיה עמו עתיד לבא בגלות וזרעו להיות חרפה ובוז כעבדים הגולים, ובראותו ברוח הקודש שיקום מלך חדש שיחזיר מלכותו לאיתנו ויאסוף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וזרע דוד ירים מאשפות להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם לזה הלא יקראהו "אדוני", כל שכן בהיות מדרגתו בנבואה ובדיבוק האלהי גדולה ממנו לאין שיעור. והנה אחאב מלך ישראל בהיותו מלך היה קורא את בן הדד מלך ארם "אדוני", כ"ש שיכנהו כן הישן בכור הגלות אלפים מהשנים. אבל חז"ל לא דרשו הכתוב הזה אלא על אברהם, ועליו אמרו "עד אשית אויביך הדום לרגליך מטה עוזך" וגו' ושאר הפסוקים. והנה דוד קראו "אדוני" שהיה האב והתחלת היחס. ואם דרשו כן באברהם כ"ש שראוי לדרוש כן במלך המשיח שהיה גדול ממנו. וזה דבר מבואר מעצמו."

 

 

 

"אבן בוחן" לר' שם טוב אבן שפרוט,  פרק י"א:

אמר המשלש: איך אמרת שהמזמור "נאם ה' לאדוני" נאמר על דוד או על שאול, והלא חכמיכם אמרו (מדרש תהלים י"ח) שהוא נאמר על המשיח, שאמרו שלעתיד לבא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמות ואומר בן בני יושב בימין ואני לשמאל והקב"ה מפייסו, ועוד ראיה מזה שהמשיח היה יש"ו שהיה בן אלוה שאם לא כן איך קראו אדוניו.

השיב המיחד: בהגדה זו יש בה סוד, והנגלה ממנה אינו ראיה לך לשלושה טעמים, הא' שבעל ההגדה הזאת היה כת"ק שנה אחר יש"ו ואמר "לעתיד לבא" נראה שעדיין לא בא כאמונתך, ב' שאם תאמר: אני די לי שיאמר זה הפסוק על המשיח, אשיבך אם על יש"ו נאמר והוא אלוה כדבריך איך אברהם יקנא בו ומי יקנא באלוהיו, ועוד איך אמר עליו "בן בני" בן בתי היה לו לומר, ג' הכרח לנו לומר שלא היה בן בנו אלוה, ואשיבך, המזמור הזה לא אמרו דוד רק אחד מהמשוררים אמרו על מלך המשיח, וכבר הוריתיך למעלה במקומו אשר אי אפשר שיאמר על יש"ו, ואפילו חברו דוד כבר ידעת שדוד כשהיה מחבר אלו המזמורים היה נותנם ללויים שישוררו אותו על הדוכן לפני האל, ודוד לא היה רשאי לעמוד שם, ויען הלוי היה רשאי לעמוד שם והיה אומר אותו דין הוא שיקראו אותו אדון, הד' להיות מעלת המשיח גדולה ממעלת דוד עד שבימיו יהיה הנכשל בעם ישראל כדויד (זכריה יב ח) דין הוא שקרא לו דוד "אדון", ואל תתמה על היותו בנו ויאמר לו אדון, שכן כתיב "וישתחוו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז לא) ר"ל שהשתחוה ליוסף בנו עם היות שאיננו מלך רק שלטון וכ"ש נביא וחכם, ה' דע שאין כוונת בעל המדרש הזה שיאמר זה המזמור על המשיח, רק הדברים ההם אמר שהם עתידים להיות וסומכם לפסוק כדרך להיות הפסוק ההוא להם כמזכיר לעניינים ההם.

 

 

במילים אחרות דוד המלך קורא למשיח "אדוני" מהסיבה שהמשיח יגדל מדוד בכמה מעלות אם זה מעלת הנבואה מעלת המלכות ומעלת השבת כל העולם לאמונת ה' קיבוץ ישראל והרשימה ארוכה. וכן מצאנו שאהרון קרא למשה "אדוני" (שמות לב כב) למרות שהיה מבוגר ממנו בשנים, הסיבה היא שמשה נתעלה על אהרון בכמה מידות , משה היה נביא גדול מאהרון כמו שכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" משה היה כמלך והמלוכה גדולה מהכהונה וכן הלאה, לכן מובן ולא קשה למה דוד המלך קורא למשיח בנו וזרעו הבא אחריו אחרי דורות רבים "אדוני".

מעשה השליחים 2:33-35
33 וְעַתָּה אַחֲרֵי הִנָּשְׂאוֹ בִּימִין הָאֱלֹהִים לָקַח מֵאֵת אָבִיו אֶת־הַבְטָחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְשֹׁמְעִים׃
34 כִּי דָוִד לֹא עָלָה הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה הוּא אֹמֵר נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
35 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃

אל העברים 1:13-14
13 וְאֶל־מִי מִן־הַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
14 הֲלֹא כוּלָּם רוּחוֹת הַשָּׁרֵת הֵמָּה שְׁלוּחִים לְעֶזְרָה בְּעַד הַבָּאִים לָרֶשֶׁת אֶת־הַיְשׁוּעָה׃

אל העברים 5:5-10
5 וְכֵן הַמָּשִּׁיחַ לֹא־כִבֵּד אֶת־נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כִּי אִם־מִי שֶׁאָמַר אֵלָיו בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃
6 כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם־בְּמָקוֹם אַחֵר אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
10 וְהָאֱלֹהִים קָרָא־לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

אל העברים 7:17-21
17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
21 כִּי הֵמָּה נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

לאחר שצטטתי את המקורות מהבורות החדשה, הנה לפניכם תהילה ק"י בשלמותו:

תהלים 110:
1 לדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
2 מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃
3 עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר – לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃
4 נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
5 אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃
6 יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃
7 מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

טענת הנוצרים מאמיני השילוש:
לדוד מזמור, מזמור שאמר אותו דוד, נאם ה' לאדוני – האב הוי"ה אמר "לַאדֹנָי" נ"ון קמוצה לאדון של דוד היינו לבן לישו "שב לימיני עד אשית אויבך הדם לרגליך". האב אומר ונשבע, אתה ישו בני "כהן לעולם", אחרי המסדר של מלכיצדק מלך שלם שהיה מלך וכהן. דוד המלך אומר: "אדוני על ימינך" – ישו שהוא אדוני כאמור – יושב על ימינך האב הוי"ה.

הכשל בפירוש הנוצרי:
איך יתכן שישו שהוא שוה לאב בכל יצטרך את עזרתו ותמיכתו של האב עד ישית אויביו הדום לרגליו, וכפי שהרד"ק אומר בפירושו על המזמור הזה: "ועל טעות אמונתם תאמר להם: אם האב והבן הם אלהות, אין האחד צריך לחבירו, כי לא יקרא אלוה אם יצטרך לזולתו. ואיך יאמר האב לבן שב לימיני עד אשית אויביך, אם כן צריך הוא לימינו, ולעזרתו. אם כן חולשה אתו, והאלוה אינו חלש וחסר היכולת." ובכלל מה שייך צד ימין ושמאל וכי האב גם הוא התגשם בבשר שעכשיו ישו יכול לשבת לצד ימינו ואולי רוח הקודש לשמאלו? השבועה של "אתה כהן לעולם", בספר ירמיהו אנו קוראים שלעתיד לבוא באחרית הימים המקדש השלישי יבנה והכהנים מזרע צדוק יכהנו וישרתו במזבח ובמקדש, לאור תמיהתם של בני הדור וכן הנוצרים עד לימינו שחושבים שה' מאס במשפחת הכהונה ובקורבנות שהרי החליפם התלוי במותו על הצלב והפיכתו לכהן גדול ולקורבן אולטמטיבי, על זה עונה ירמיהו ומוחץ את ראשם: ירמיהו פרק לג (כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: (כד) הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם: (כה) כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: זה ברור ומובן בתנ"ך שהשבועה והברית בין ה' ואהרון הכהן שרק מזרעו יהיו כוהנים ולכן לא יתכן שאיש אשר איננו מזרע אהרון יהיה כהן, ולכן איננו מקבלים שישו הוא מלך וכהן שהרי א"כ הברית הופרה.

"ספר נצחון" לר' יום טוב ליפמן מילהויזן, סימן רצ"ב:
"נאם ה' לאדני שב לימיני וגו'… הלוא דבר זה בהיפוך מהדבר השגור בפיהם תמיד שיש להם שלשה, אב ובן ורוח – והשילוש אחד, ואם הוא אחדות וזה נכלל בזה, אי אפשר שיש אחד בצד חבירו לימינו, ועוד שאמר לו לישב אצלו עד שיפיל אויביו, ולאחרי כן היכן יגרשהו, ועוד שאמר "מטה עזך ישלח ה' מציון" ואדרבה הנוצרי נהרג בציון ונשבר עוזו שמה…ועוד שנאמר "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם", איככה מבינים זה, מה שייך שבועה שאלוה הוא יהיה שר, ואילמלא השבועה מה תהא לאלהיהם, או איך יאמרו אם לא השבועה ינחם על טובת אלהיהם ולהפכו לרעה…"

מעשה השליחים 2:22-35
22 אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נֶאֱמַן לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים (θεός) בִּגְבוּרוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְאֹתוֹת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים (θεός) עָשָׂה עַל־יָדוֹ בְּתוֹכֲכֶם כַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם גַּם־אַתֶּם׃ 23 אֹתוֹ הַנִּמְסָר עַל־פִּי עֲצַת הָאֱלֹהִים (θεός) הַנֶּחֱרָצָה וִידִיעָתוֹ מִקֶּדֶם לְקַחְתֶּם וּבִידֵי רְשָׁעִים הוֹקַעְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם׃ 24 וֵאלֹהִים (θεός) הֱקִימוֹ מִן־הַמֵּתִים בְּהַתִּירוֹ אֶת־חֶבְלֵי הַמָּוֶת לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק בּוֹ׃ 25 כִּי־דָוִד אֹמֵר עָלָיו: [שישו המשיח אומר:] שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט׃ 26 לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃ 27 כִּי לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת׃ 28 תּוֹדִיעֵנִי אָרְחוֹת חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ׃ 29 אֲנָשִׁים אַחִים הַנִּיחוּ לִי וַאֲדַבְּרָה אֲלֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי דָּוִד אָבִינוּ מֵת וְנִקְבַּר וּקְבוּרָתוֹ אִתָּנוּ הִיא עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ 30 וְהוּא נָבִיא וְיֹדֵעַ אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לוֹ הָאֱלֹהִים (θεός) לְהָקִים אֶת הַמָּשִׁיחַ כְּפִי הַבָּשָׂר מִפְּרִי חֲלָצָיו לְהוֹשִׁיבוֹ עַל־כִּסְאוֹ׃ 31 לָכֵן בַּחֲזוֹתוֹ לְמֵרָחוֹק דִּבֶּר עַל־תְּקוּמַת הַמָּשִׁיחַ כִּי לֹא־נֶעֶזְבָה נַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹל וְגַם־בְּשָׂרוֹ לֹא־רָאָה שָׁחַת׃ 32 הוּא יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הֵקִים אֱלֹהִים (θεός) מִן־הַמֵּתִים וַאֲנַחְנוּ כוּלָּנוּ עֵדָיו׃ 33 וְעַתָּה אַחֲרֵי הִנָּשְׂאוֹ בִּימִין הָאֱלֹהִים (θεός) לָקַח מֵאֵת אָבִיו אֶת־הַבְטָחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְשֹׁמְעִים׃ 34 כִּי דָוִד לֹא עָלָה הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה הוּא אֹמֵר נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃ 35 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃ 36 לָכֵן יֵדַע־נָא בֵּית־יִשְׂרָאֵל כּוּלּוֹ בָּרוּר כִּי הָאֱלֹהִים (θεός) שָׂם אֶת־יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם לְאָדוֹן (κύριον) וּלְמָשִׁיחַ׃

  1. הנה יש לנו סתירה לפי מאמיני השילוש בתוך ספר מעשה השליחים אשר מצד אחד כתוב שאלהים נמצא בימין המשיח כמו שכתוב שהמשיח אומר "כי מימיני בל אמוט", ומצד שני כתוב שאלהים אומר לאדני/למשיח "שב לימיני", וכן כתוב אח"כ "אדני/המשיח/ישו על ימינך" של אלהים. אלא ודאי שהכוונה כפי שמשמע בכל ספר תהלים ובמיוחד בשתי הפרקים הקודמים לפרק ק"י, ששם כתוב (ק"ח ז) "הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי" (ק"ט ל"א) "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן" – שאלהים נמצא על ימין מישהו – הכוונה לעזרו לתומכו ולהושיעו כנגד אויביו הרשעים. ולפי הקוטקסט שלושת הפרקים הללו פרקים ק"ח ק"ט ק"י מדברים על דוד או על אודותיו  – "שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד" , "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" "לְדָוִד מִזְמוֹר". ולכן מובן לכל אורך הפרקים שהאלהים עמד לימין דוד לעזרו ולהושיעו בכל חייו.
  2. עוד סתירה למאמיני השילוש שהרי כתוב מפורש כאן בספר מעשה השליחים 2:36 ברור כִּי הָאֱלֹהִים (θεός) שָׂם אֶת־יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם לְאָדוֹן (κύριον) וּלְמָשִׁיחַ. זאת אומרת שאלהים האב "שם את ישוע" אחרי שקם מהמתים ל"אדון" ולא שישו היה ה"בן" אלוהי וה"אדון" הפרסונה השנית בראש האלוהות מקדמא דנא. שוב, מי הוא "לאדני" בפרק ק"י? הוא ישו שנעשה "אדון" (κύριον) שנעשה "אדוני" על ידי האלהים (θεός) האב. ולכן כיון שלא היה מעולם אדון עד עתה לכן אין ראוי לנקד לַאֲדֹנָי אלא כבעלי המסורה לַאדֹנִי.

הפירוש היהודי בקצרה:
"לדָוִד מִזְמוֹר" – זהו מזמור שחיבר אחד ממחברי התהילות על דוד, שכן האות למ"ד לדוד משמשת כ"על" אודות דוד, כמו שנאמר בתהלים פרק כ', ותהלים פרק צב א מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, או שדוד הוא המחבר של המזמור – רק כתב את המזמור שיזמרו וישוררו אותו הלוים בבית המקדש לכן בא בלשון זאת.

"נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי" – המשורר אומר נְאֻם יְהוָה כך אמר ה' לַאדֹנִי לדוד, "שֵׁב לִימִינִי" שב לצידי תחת חסותי והגנתי. או "שֵׁב" לימיני הכונה המתן (שמות כד יד,ויקרא יב ד,במדבר כב יט,הושע ג ג) וחכה לתשועת יד ימיני וזרועי, המתן עד שאשית אויביך הדום לרגליך.

"עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" – כמו שכתוב בשמואל ב כב לח-לט "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:" ובתהלים יח (לח-לט) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:

"נִשְׁבַּע יְהוָה" –  ככתוב בשמואל ב ג ט-י  "…כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד…וּלְהָקִים אֶת־כִּסֵּא דָוִד עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְהוּדָה"

"וְלֹא יִנָּחֵם" –  ככתוב בשמואל א טו כח-כט "…וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ, וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם…"

תהלים 132:11-12
11 נִשְׁבַּע־יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה (=ולא ינחם) מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ׃
12 אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד (=לעולם) יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ׃

"אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם" –  אתה מלך שליט וזרעך לעולם ועד, ככתוב בשמואל ב כג ה "כִּי־לֹא־כֵן בֵּיתִי עִם־אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי־כָל־יִשְׁעִי וְכָל־חֵפֶץ כִּי־לֹא יַצְמִיחַ". ובתהלים פט ד-ה "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי׃ עַד־עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר־וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה׃"

"עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק" – שדוד יהיה מלך אחרי דברת = מסדר מלכי ירושלים שנקראים "מלכי צדק" "אדני צדק". (בראשית יד יח, יהושע י א) או הכונה שהמשורר אומר על דוד שה' נשבע לו שיהיה נגיד על עמו לעולם על-דבר – בעבור שהוא מלך צדק, היינו מלך שעושה צדק ומשפט כמו שכתוב: שמואל ב פרק ח פסוק טו "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". תהלים פרק מה "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ".

המילה "כהן" בלשון הקודש העברית והתנכ"ית במשמעה או כהן משרת או מלך ושליט. להלן הדוגמאות שהמילה כהן במשמעה "מלך" "שליט" וכדומה:

נא השוו את הפסוקים בספר שמואל ובדברי הימים, ותראו שהמילה "כהן" במשמעה "ראש" "שליט" וכדומה לשון שררה.
שמואל ב ח טז-יח
16 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
17 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר׃
18 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ׃

דברי הימים א יח טו-יז
15 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
16 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וְשַׁוְשָׁא סוֹפֵר׃
17 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע עַל־הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי־דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ׃

הנה גם התרגום הפופלרי והמקודש לחלק מהנוצרים הלוא הוא התרגום קינג גיימס KJV מתרגם את המילה "כהנים" בסוף הפסוק בשמואל ב ח יח: "and David's sons were chief rulers" שכוונה לשליטים בדרגה ראשונה. (כמו כן ה-KJV מתרגם כהן כשליט גם בשמואל ב כ כו, ובמלכים א ד ה, איוב יב יט)

 And Ira also the Jairite was a chief ruler (כהן) about David (2 Samuel 20:26 KJV)

And Azariah the son of Nathan was over the officers: and Zabud the son of Nathan was principal officer (כהן), and the king's friend: (1 Kings 4:5 KJV)

 He leadeth princes (כהנים) away spoiled, and overthroweth the mighty. (Job 12:19 KJV)

גם התרגום היווני על הפסוק בשמואל ב ח יח מתרגם את המילה "כהנים" – αὐλάρχαι , שמשמעו לשון "שרים" בניגוד למילה בפסוק הקודם על צדוק ואחימלך שהיו ἱερεῖς שמשמעו "כהנים" במונח הקלאסי של משרת אלוקים. גם התרגום הפשיטתא על הספר (מהמאה 7) משתמש במילה "רוְרבין" כמו בתרגום יונתן "רברבין" שמשמעו "גדולים" שרים וחשובים.

עוד סיבות למה ישו לא יכול להיות ה"כהן הגדול" אשר מכפר על חטאי העולם, היא מהסיבה שלפי חוקי האלהים בתורה (ויקרא כא) הכהן הגדול מאחיו צריך להיות:
1. משוח בשמן המשחה – ישו לא נמשך בשמן כלל.
2. לבוש בגדי כהונה מיוחדים לעבודה – ישו היה לבוש בגדים צואים ומלוכלכים בדמו.
3. עבודתו בבית המקדש דוקא – ישו נצלב מחוץ למקדש.
4. נשוי לאשה – ישו לא היה נשוי.
5. שלם בגופו ללא מום – ישו היה נבזה מוכה ופצוע ומושחת.

התפקיד של הכהן היא להקריב קורבן לפני האלהים, אם ישו הוא האלהים יוצא שהאלהים הקריב קורבן לעצמו, דבר היוצא מההיקש השכלי וההגיון הישר והבריא.

לכן לומר שה' נשבע לדוד או למשיח שיהיה כהן, בזמן אין לזה זכר בשום מקום אחר בתנ"ך וגם זה נוגד ומבטל את הברית של ה' עם אהרון. הפירוש הנוצרי שעליו מבוסס כל ספר אל העבריים כושל ונופל על ירכיו צבה.